ביקורת ספרותית על כחול הירח מאת סימונה ואן דר פלוכט
ספר טוב

---

המקבילה האנגלית לביטוי העברי "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו" היא "never judge a book by its cover", אבל היות ואני אדם שטחי אני בהחלט שופטת ספרים על פי הכריכות שלהם. נכון שזה לא תמיד עובד ויש חריגים לשני הצדדים, אבל בדרך כלל אם הוצאה מאמינה בספר היא מדגימה את זה בהשקעה אסתטית בצד החיצוני, כלומר בעטיפה שלו. ולכן במידה מסויימת יופייה של העטיפה מהווה אינדיקציה ליופי של הספר. את הספר הזה לקחתי מספריית רחוב בתחנת אוטובוס בעין כרם, ולקחתי אותו בגלל העטיפה היפהפיה הכוללת איורים בכחול על אריחי חרסינה. ובאמת לא רחוק מהמקום שממנו ליקטתי את הספר פעלה סדנת קרמיקה שהציגה ומכרה אריחים דומים.

הצבע הכחול שבו מצוירים האריחים נקרא "כחול דלפט" ואם נסתכל בערך הרלוונטי בויקיפדיה נוכל ללמוד כי "הקרמיקה הכחולה של דלפט היא שם כולל למוצרי קרמיקה שונים המתאפיינים בעיטורים בצבע כחול על רקע לבן. השם משמש גם למוצרים שנוצרו מחוץ לדלפט, משום שזהו שם גנרי, בעל שורשים היסטוריים. במאה ה-17 פעלו סדנאות קרמיקה בערים שונות בהולנד, אך כשהסדנאות ברוב הערים נסגרו, בדלפט המשיכו חלק גדול בעבודתן, וזו הסיבה שדווקא שם זה שרד." הספר הזה הוא רומן היסטורי על רקע התקופה שבה לספר בין השאר את הסיפור של כלי הקרמיקה האלה, בדומה לספריה של טרייסי שבליה על הנערה עם עגיל הפנינה, או ספרים דומים כמו הספר "חמניות" שעליו כתבתי בעבר העוסק בוינסנט ון גוך או "האישה בזהב" על קלימט.

השיטה לכתוב ספרים כאלה היא יחסית פשוטה, ומתמקדת במציאת דמות פיקטיבית או אנונימית למחצה, לספר דרכה את האירועים ההיסטוריים מבלי שיהיה צורך להיצמד לעובדות היסטוריות ספציפיות לדמות מוכרת יותר. גיבורת הסיפור הזה היא אלמנה הולנדית צעירה וחובבת ציור בת המאה ה-17 בשם קתרין, כפרית שעברה עקב נישואיה לכפר אחר וכעת בחיפושים אחרידרך לגיטימית להתפרנס עוברת בין ערים בהולנד ומוצאת את עצמה לבסוף בדלפט, נשואה לבעל סדנת קרמיקה שמשפחתו אבדה בשריפה ועוזרת בניהול העסק ובציור ושכלול כלי הקרמיקה שאותם הוא מייצר. עם זאת העבר של קתרין לא מפסיק לרדוף אחריה, ועל אף המרחקים וטלטולי הדרך מגיעים אליה אנשים המעוניינים לחקור ולדעת מה היו בדיוק נסיבות מותו של בעלה הראשון והאם הוא אכן היה מוות טבעי.

זה לא מפתיע שכל הספרים שציינתי עוסקים באמנים הולנדים, שכן המאה השבע עשרה נחשבת "תור הזהב" של האמנות בארץ זו. עם זאת ההגדרה של תור הזהב לא צריכה להטעות אף אחד. המציאות שבה חיה קתרין כוללת תמותת תינוקות גדולה, שטפונות ושריפות שגורמות לאובדן נפשות רבות, פיצוץ אבק שריפה שהורס חלקים גדולים מהעיר דלפט, מגפת דבר אימתנית, קושי לנשים ולאחרים לעסוק באמנות ללא אישור מפורש של הגילדה המקצועית, ומסעות אל מעבר לים שיכולים לארוך שנה ויותר. עם זאת, אם אומר בכנות, אם יסתכלו בעוד ארבע מאות שנה על המאה העשרים החביבה שלנו יכולים להגיד דברים דומים על מלחמות עולמיות, מכות רעב ורעידות אדמה, פצצות אטום, מגיפת האיידס, חוסר היכולת לרפא סרטן ועוד.

הספר כתוב היטב, הסיפור מסופר מפי קתרין בגוף ראשון ומוביל אותנו על פני מרחבי הולנד במרחקים שבמאה השבע עשרה היו גדולים מאוד ודרשו אמצעי שינוע מגוונים כמו "ספינה" הנקשרת לסוס הצועד בתעלת מים. אני קראתי ונהניתי מאוד, על אף צרימות אנכרוניסטיות פה ושם.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על כחול הירח