ביקורת ספרותית על משלי איסופוס (ספרי מופת מספרות העולם) - תרגום מיוונית: שלמה שפאן, ציורים: בצלאל שץ מאת איסופוס
ספר טוב

---

עם הספר הזה סיימתי לקרוא את כל ספרי תרגומיו של שלמה שפאן המנוח מיוונית לעברית. בפתח הסקירה הזו אני רוצה להודות לשפאן על המפעל המרשים שלו בשנות חיים קצרות מדי ולהמליץ על כל תרגומיו, שאפילו שמתרגמים מוכשרים יותר ופחות חזרו ותרגמו שוב רבות אותן יצירות ששפאן תרגם (לא ברור לי למה) תרגומיו של שפאן הם הגרסאות העליונות בשפתנו.

בכל מקרה, התכנסנו כאן היום לכבוד משלי איסופוס, שהביאו לעולם יצירות אייקוניות כמו החיפושית והנמלה, הארנבת והצב, הילד שצעק זאב זאב וכהנה וכהנה.
זה היה נחמד לקרוא את האוסף הזה ולראות בין משלים עלומים יותר ופחות מלפני למעלה מאלפיים שנים את המשלים שעליהם גדלתי בילדותי כמו בערך כל ילד בעולם המערבי.

המשלים כתובים בפרוזה ישירה ופשוטה, והם פשוטים וישירים גם הם. נעשו עיבודים של משלי איסופוס לשירה על ידי יוצרים מאוחרים יותר (ואפלטון מתאר את סוקרטס כמי שבשעת המתנתו בכלא למותו עיבד את איסופוס לשירה) אבל במקורם הם פרוזה.

האוסף הזה של 352 משלים מאוד לא אחיד. יש כאן משלים ברורים יותר לצד משלים חסרי מוסר השכל ממשי, יש כאן משלים עם מוסרי השכל סותרים, משלים בנאליים לצד מבריקים וכהנה וכהנה, ואני סומך על כל קורא שייקח מכאן את המשלים שנגעו בו יותר מאחרים, כי יש כאן לא מעט צידה להמשך החיים, גם אם היא מוקפת ביצירות פחות מרשימות.

יש כאן כמה תמות שחוזרות על עצמן בהרבה משלים. התמה העיקרית היא "הכר את עצמך". יש כאן המון משלים על בעלי חיים שמנסים להיות משהו שהם לא, ועל התוצאות הטרגיות של זה. למעשה, זה אולי החוט המקשר הכי משמעותי בכל האוסף הזה. יש כאן המון משלים שמסרם הוא שרשעים לא משנים את טבעם ואין לסמוך על כך, ועל שרירותם של בעלי הכוח. יש משלים על הגורל הרע הטמון בחמדנות, ועל שכר ועונש על רמייה.

שפאן הוסיף אחרית דבר מפורטת שכוללת תרגום של ביוגרפיה מפוברקת של איסופוס שנכתבה כמה מאות שנים לאחר מותו. הביוגרפיה הזו מאוד משעשעת ועוררה בי חשק לעוד ממה שמסתבר שהיה ספרות די ענפה של ביוגרפיות פיקטיביות על אודותיו.

לסיום אביא כאן כמה משלים שלא מעט דוברי עברית טובים צריכים ללמוד מהם:

- זאב אחד ראה שה שותה מים מנהר, ביקש לטרפו מתוך אמתלה וטענה נאה. מה עשה? הלך ועמד בנהר למעלה מהשה והאשים אותו, שהוא עוכר את המים ואינו מאפשר לו לשתות מהם. ענהו השה, שהוא שותה רק בקצה שפתיו, וחוץ מזה, בעמדו למטה אין הוא יכול להדליח את המים, הזורמים למעלה. הניח הזאב טענה זו ואמר: "אבל אשתקד חרפת את אבי". וכשהשיב לו השה, שבאותו זמן לא בא עדיין לעולם, אמר לו הזאב: "כל כמה שתהיה זריז בתירוצייך, לא אמנע בכל זאת מלטרוף אותך."

- זאבים התנכלו בעדר של צאן לטרוף בו טרף. מאחר שלא יכלו להגיע אליו בשל הכלבים השומרים אותו, החליטו לפעול בערמה. מה עשו? שלחו שליחים אל הצאן וביקשו להוציא אליהם את הכלבים, שבגללם, אמרו, באה כל השנאה ביניהם, ואם ימסרו אותם בידיהם, יכון ביניהם השלום. לא ראו הצאן את הנולד והוציאו אליהם את הכלבים. והזאבים, לאחר שהתגברו עליהם, השמידו בנקל את כל העדר, שלא הייתה לו שמירה.

- זאב אחד הלך עם עדר של צאן ולא נגע בהן לרעה. בתחילה נזהר מפניו הרועה כמפני אויב ושמר את צעדיו מתוך חרדה. אולם לאחר שהלך הזאב עמו כל הזמן ולא עשה כל ניסיון לטרוף טרף, ראה בו שומר יותר משראה בו זומם רעה, וכשהיה לו הצורך ללכת העירה, עזב עליו את הצאן והלך לו. לא החמיץ הזאב את ההזדמנות, התנפל על הכבשים ושיסע את מרביתם. כשחזר הרועה וראה את העדר בחורבנו, אמר: "ראוי אני למה שבא עליי! איך זה הפקדתי את הצאן בידיו של זאב?"

- נחש אחד נדרס ברגלי הרבה אנשים. הלך אל זאוס והתאונן על כך באזניו. אמר לו זאוס "אילו היית מכיש את הראשון שדרך עלייך, שוב לא היה חברו מנסה לעשות זאת."

- הצפרדעים סבלו מן ההפקרות שבתוכן ושלחו שליחים אל זאוס שישים עליהן מלך. ראה זאוס את תמימותן והשליך להן בול עץ לתוך האגם. תחילה נבהלו הצפרדעים מעוצם המכה וצללו את תחתית האגם. אולם אחר כך, כשהיה העץ מונח בלי תנועה, עלו למעלה והחלו לזלזל בו והגיעו לידי כך, שעלו וישבו על גביו. הצטערו הצפרדעים, שהן מקופחות בהיות להן מלך כזה ובאו שנית אל זאוס וביקשו ממנו שיחליף להן את השליט באחר, הואיל והקודם הוא נרפה ביותר. כעס עליהן זאוס ושלח להן נחש מים, שתפסן וטרפן.

- אתונאי עשיר הפליג בים יחד עם שאר נוסעים. התחוללה סערה גדולה, והספינה נהפכה על פיה. כל האחרים הצילו עצמם בשחייה, ואילו האתונאי לא פסק מלקרוא לאתני ולנדור לה נדרים למכביר, אם תצילהו ממוות. אחד האנשים, שהיו עמו בספינה, עבר על ידו תוך כדי שחייה ואמר לו: "יחד עם התפילה לאתני הנע גם את ידייך!"

- הרקלס התהלך במשעול צר. ראה על הארץ דבר דומה לתפוח וניסה לרמסו ברגליו. כאשר ראה, שהחפץ גדל פי שניים, הסתער עליו ביתר עוז וחבטו במטה שבידו. התנפח אותו דבר ביותר וחסם את כל הדרך. אז השליך הרקלס את מטהו ועמד משתומם על מקומו. נגלתה אליו אתני ואמרה לו: "חדל לך, אחי! החפץ הזה הוא רוח הריב והמדון. אם מניחים אותו ואין מתגרים בו, הוא נשאר כמו שהיה תחילה, אך אם נלחמים בו, הוא מתנפח, כמו שראו עינייך."

- כלב אחד קפץ לתוך אטליז בשעה שהקצב היה טרוד, חטף נתח של לב וברח. כשהפנה הקצב את ראשו וראהו בורח, אמר: "כלב, כלב, דע לך שאשמור צעדייך בכל מקום שתהיה, כי לא לקחת ממני לב, אלא נתת לב בקרבי!"

- איש אחד, שנשכו כלב, התהלך ממקום למקום וחיפש אדם שירפאנו. יעץ לו מישהו שיקנח את דם פצעו בלחם וישליכו לכלב שנשכו. ענה הנשוך: "אם אעשה כדבר הזה, יבואו כל הכלבים שבעיר וישכוני."

- עובר אורח אחד עבר דרך ארוכה, וכתקפה עליו העייפות נפל לארץ על שפת אחת הבארות ונרדם. כפשע היה בינו ובין הנפילה לתוך הבאר. אותה שעה התייצב עליו המזל, העיר אותו משנתו ואמר: "הו, אדם, אילו נפלת למטה, ודאי לא היית תולה את האשמה בסכלותך, אלא בי."

» ביקורות נוספות של roeilamar
» ביקורות נוספות על משלי איסופוס (ספרי מופת מספרות העולם) - תרגום מיוונית: שלמה שפאן, ציורים: בצלאל שץ