ביקורת ספרותית על הלנה מאת אוריפידס
ספר טוב

---

"את, שבחביון העלים
מקננת בבית הזמרה,
אליך אני קוראת,
המופלאה במשוררים,
ציפור מרנינה שיר, זמיר הדמעות,
בואי, וברטט גרונך השחום
סלסלי בנהי עם קינותיי,
כשאשיר על מצוקות הלנה
ועל סבלן הנכמר של בנות טרויה
מיד היוונים תופסי החניתות,
ואיך חש במשוט ברברי על הים האפור
זה שהביא, הביא, אבוי, לבני פריאמוס
מספרטה אותך, הלנה, ככלה,
פריס חתן הזוועות,
שליח אפרודיטה.
יוונים רבים גוועו בחרב,
נרגמו בסלעים,
ומצאו מוות מדאיב.
אלמנותיהם האבלות גזזו שערן
ואת בתיהם זנחה האהבה.
רבים גם השמיד יווני,
חותר יחיד, שבשלהבת האבוקות
שהצית לחוף אובויה,
בכוכבו הכוזב שריצד
מעל הצוקים האגאיים,
השליכם אל שוניות קפראוס.
ואז אל ארצות קשוחות בלי נמל,
שלבוש נכרי ליושביהן,
הרחק מארצו בסופות נהדף מנלאוס,
נושא בספינה את הפרס
שאינו פרס, אלא סכסוך ליוונים,
את הצלם הקדוש שיצרה הרה.

מי האדם שיחקור ויגיד
מהו האל, מה אינו אל, ומה ביניהם?
מרחיק בהבנתו הוא זה המבחין
שמעשי האלים מדלגים
לכאן ולשם, ושוב לכאן
בסתירות ותמורות לא צפויות.
הו הלנה, הנך בת זאוס,
אביך במעוף בא אל לדה
ובחיקה הולידך.
אך ביוון מגדפים אותך
כבוגדת, נפשעת, מופקרת, טמאה,
ואיני מוצאת ביחס לאלים
מה הדבר הנהיר, האמיתי,
שידוע לבני האדם.

טיפשים הם אלה שבמלחמה
ובחנית ששה לקרב
רוכשים הצטיינות ובלי טעם
מוצאים מנוחתם במוות.
אם עימותי דמים תמיד יקבעו,
לא תחדל לעד מריבה בין ערי האדם.
זו הייתה חסה על היכלי טרויה,
לו יכלו להתפייס במילים, הלנה,
אלה המתקוטטים בגללך.
אך כעת האנשים הם למטה, נתיני הדס,
החומות נמחצו באש, כמו בברק זאוס,
ואת אומללה, סובלת וסובלת
ייסורים צובטי לב."

זה מחזה שרציתי לקרוא כבר הרבה זמן. מחזה שנוגד את הנרטיב המסורתי בקשר להלנה, ומציין שהיא מעולם לא הייתה בטרויה, אלא רק צלם שהרה יצרה, זמן שהלנה האמיתית התחבאה במצרים.
אני מנוי למספר הצנוע של שלוש ספריות, ובשלושתן אין את המחזה הזה, כך שכשהיו לי אתמול כמה שעות לבזבז בירושלים, הדבר ההגיוני שעשיתי לא היה ללכת למחנה יהודה, לעין לבן, לעמק הצבאים, לעיר העתיקה או להיפגש עם חבריי מהעיר, אלא ללכת לספרייה העירונית של ירושלים ולקרוא את היצירה הזו בהתרגשות רבה.

ובכן, לצערי לא מדובר באחד המחזות הגדולים של אוריפידס בפרט או יוון העתיקה בכלל, אבל קריאתו גם לא הייתה בזבוז זמן או הפסד כלשהו, כי מדובר במחזה עם מעלות רבות לצד מספר פגמים.

הפגם הכי גדול כאן היא הנטייה של אוריפידס לחזרתיות ולמונולוגים ארוכים ולא טבעיים של הדמויות שלו.
פרטים שהיו יכולים לעבור בטבעיות בדיאלוג, תוך יצירת סקרנות ומתח אצל הקורא, עוברים במונולוגים, ואז אוריפידס חוזר עליהם שוב בדיאלוגים..
המחזה הזה הוא יחסית ארוך לסוגת הטרגדיה היוונית, כמעט 1700 שורות, וכמה מאות מהן לא היו עוברות עורך ממוצע.

בצד החיובי, העלילה של המחזה די מרתקת, המבט השונה על הלנה מסקרן, וכך גם המיקום של העלילה בארמון בית המלוכה המצרי.
שירי המקהלה, בעיקר זה ששמתי בפתח סקירתי, כתובים ביד אמן, ואוריפידס מספק כאן רגעים דרמטיים ומרגשים לעילא ולעילא באיחוד הלנה ומנלאוס.

7.5 \ 10

» ביקורות נוספות של roeilamar
» ביקורות נוספות על הלנה