ביקורת ספרותית על סרט לבן על כיפה אדומה מאת לימור נחמיאס
בזבוז של זמן

---

כל כך עצבן אותי הספר הזה שמיד אכתוב עליו.
שהוא דוחה - מגעיל ממש איכס. בוטה ברע. דוחה ברע. גס ברע. אהבה מטורללת. הכל ללא שום חן או נועם או הומור או חיוך.
שפה מגעילה.
סיפור על בחורה בת שלושים ומשהו בלי חיים עזובה ועלובה בגללה, רק בגללה - היא מגעילה ומוטרפת ואלימה והכול ברע - איזו שרונה פרוכטר - וגם אם בחורה מגעילה או מוטרפת יכולה להיות נעימה לפעמים או רצויה על מישהו/י/הם - אבל היא כל כך דוחה שהיא עזובה העלובה, או מצחיקה (מנסה - לא הולך לה), נעימה - משהו.
פסיכית עם עוד מבחר פסיכים גסים, מגעילים, דוחים, אלימים ברע - בסביבה. החל מאהובה ולאה במשרד השידוכים, דרך שחר המשוגע. ודרך אופיר האומלל ומאיה הסאדיסטית מזוכיסטית, והעאלק רמב"ם. איכס פיכס.
ומשרד שידוכים מג'ויף תואם לתיאור בית בושת בקצה הדרום הדרומי של ת"א פינת המרכזית הישנה בואכה סודניה.
עזבתי הספר בשלב מסוים, אבל המשכתי לרפרף ולקרוא מפה ומשם עד הסוף כדי לוודא שאינני מפספסת את הקטע (לא) וכדי שהכתיבה בשאת-נפש תהיה נכונה. פיכס עד הסוף. עזבו ישר לפח (המחזור, ברור מחזור)

» ביקורות נוספות של מיקה
» ביקורות נוספות על סרט לבן על כיפה אדומה