ביקורת ספרותית על דיאלוגים סוקרטיים מאת כסנופון
ספר טוב

---

כסנופון, אחד האנשים המרתקים בהיסטוריה היוונית.
אתונאי, תלמידו של סוקרטס, שיצא כשכיר חרב למרוד במלך פרס, מרידה שנכשלה, חזר כמנהיג שכירי החרב היוונים במסע אגדי לאתונה רק כדי לגלות שעקב פעילותו זו הוא מוגלה, הצטרף לאויבת הגדולה של מולדתו - ספרטה - והפך למצביא מוכשר בשירותה של זו, מה שסידר לו אחוזה גדולה ומוניטין מכובד.
ובמשך כל הדרך הזו כסנופון כתב, וכתב באופן שאני לא מכיר עוד כותב קלאסי שעבודותיו נשמרו שהיה כל כך מגוון: הוא חיבר יומן מסע, היסטוריוגרפיה, ביוגרפיות, רשמים מספרטה, מאמרים על כלכלה, סייסות, אילוף כלבים, כתבים פילוסופיים, והכתבים שבזכותם התכנסנו כאן היום: הדיאלוגים הסוקרטיים.

כסנופון הוא התלמיד היחידי של סוקרטס חוץ מאפלטון, שנשמרו לנו הדיאלוגים שהוא מביא בשם סוקרטס. זה מקור מידע שלא יסולא בפז, הזדמנות לראות את סוקרטס מנקודת ראייתו של תלמיד נוסף של האדם הגדול הזה, לגלות דברים שאולי עניינו פחות את אפלטון.
בספר הזה מכונסים שלושה דיאלוגים סוקרטיים, מתוך ארבעה שכסנופון כתב (הרביעי, "זכרונות", תורגם לעברית בשנות ה70.)

הראשון הוא "אפולוגטיקה" של סוקרטס במשפט הנודע שהסתיים בהוצאתו להורג, ושגם אפלטון חיבר עליו דיאלוג בשם זהה.
האפולוגטיקה של כסנופון היא חיבור דקיק, פחות מעשרה עמודים, וכתוב באופן קצת מבולגן, אבל האנקדוטות שמועלות בו ממשפט סוקרטס בהחלט מעניינות ומרחיבות על הידוע מאפלטון. סוקרטס כאן הוא הרבה יותר מתנשא, בז ומהלל את עצמו מאשר באפולוגטיקה של אפלטון, שינוי מעניין.

השני הוא "סימפוזיום", שהוא גם בעל שם זהה לדיאלוג מפורסם מאוד של אפלטון, והוא אפילו מתכתב עם רעיונות שמועלים בדיאלוג האפלטוני. אני, כמו המתרגם, משוכנע מהקריאה ביצירתו של כסנופון שהוא הכיר את הדיאלוג האפלטוני.
בכל מקרה, הדיאלוג הזה הוא הרבה פחות רציני ומחושב מאשר אחיו המפורסם יותר, וכמו שהמתרגם הגדיר זאת, מדובר בקומדיה כתובה בפרוזה מוצלחת ביותר.
סוקרטס וחבריו משתכרים ופשוט מדברים שטויות, מקניטים אחד את השני ומתחכמים. הקטע הכי מצחיק הוא כשסוקרטס עושה קוקבלוק למארח הסימפוזיום, שהזמין נער צעיר במטרה ברורה ביותר להמשיך איתו את המסיבה אח"כ, וסוקרטס פשוט מהלל את אהבתו הא-מינית של המארח לנער הזה, ומגנה את האהבה הפיזית והמינית לעומת האהבה האינטלקטואלית והמכבדת שלכאורה יש לאותו מארח. קורע מצחוק.
אה, וסוקרטס גם טוען במהלך הדיאלוג הזה שהתכונה הכי טובה בו היא שהוא סרסור, והוא יכול היה לעסוק בזה ולהרוויח המון אם הוא רק היה רוצה. פשוט וואו..
ויש כאן גם רעיונות רציניים יותר שמועברים, חכמות קטנות על החיים. חיבור מצחיק ומקסים.

הדיאלוג השלישי הוא "אויקונומיקוס", שעוסק בשיחה שהייתה לסוקרטס עם עשיר אתונאי על אורח חייו ועל הדברים שהוא עושה שהביאו אותו לרווחה החומרית שלו, ולקבלת הכינוי "אדם אציל" בידי רבים מתושבי העיר.
זה הדיאלוג הכי ארוך כאן ואולי גם הכי מעניין, בייחוד בזכות המבוא המופתי של המתרגם, שמנתח את הדיאלוג הזה לעומקו.
יש כאן חשיפה של הקורא המודרני להתנהלות הכלכלית של משק בית יווני, דבר שאני התחברתי אליו, וגם עיסוק במהות העושר ובמתח שבין סוקרטס העני לכאורה אבל המאושר וחסר הדאגות, לבין עשירי החברה האתונאית (וכסנופון עצמו, שהיה בעל אחוזה עשיר..) אפשר לקחת את הנאמר כאן להרבה כיוונים ולקחת מסקנות גם על יתרונות השגשוג הכלכלי וגם על הסכנות שבהשתעבדות למירוץ העכברים.

7.5 \ 10. הדיאלוגים קצרים מדי לטעמי, הסיום של "אויקונומיקוס" די מקוטע ומאכזב, הוא לא סוגר את העיסוק שלו באופן מספק בעיניי, אבל סה"כ יצירה מומלצת מאוד לכל חובבי יוון העתיקה ולמי שמכיר את כתבי אפלטון ורוצה מבט שונה על סוקרטס.

» ביקורות נוספות של roeilamar
» ביקורות נוספות על דיאלוגים סוקרטיים