ביקורת ספרותית על פרשת קולומבוס מאת סטיב ברי
ספר בסדר

---

אני יכולה לדמיין את סטיב ברי פוגש לשיחת ביזנס ופלז'ר את הסוכן הספרותי שלו, פלוני ברנרד כוהן. אין לי מושג אם זה באמת שמו של הסוכן, אבל מה אכפת לי להמציא. סטטיסטית זה נכון. השניים עברו קילומטרז גדול יחד, בכל זאת 12 שנים ןשמונים ומשהו הוצאות ספרים עד לפרסום הספר הראשון של ברי, דברים כאלה מחשלים חברות. אתה לא ממשיך להיות סוכן של מישהו כזה אלא אם אתה מאמין בו מאוד, והקשר ביניהם הוא לא רק עסקי אלא גם חברי, וזאת על אף הפרש השנים הגדול ביניהם. בכל פעם שברנרד בא לבקר את הוריו בפלורידה, הוא מפנה זמן ביומן שלו ונוסע גם לסנט אוגוסטין כדי לפגוש את סטיב. הם יושבים בבית קפה, לא רחוק מהמוזיאון של המגדלור. ברי מזמין קפוצ'ינו וברנרד מזמין קפה קר עם קרח על בסיס שיבולת שועל כי הוא טבעוני, והם יושבים ומדברים על דא ועל הא, ועל המשפחה ומזג האוויר ואיזה יופי שהשמים כחולים.
סתם. מה פתאום.
הם מדברים על הרעיון לספר הבא של סטיב.
כלומר על זה שאין שום רעיון.

ואז ברנרד אומר: אני יודע! וסטיב שואל: מה אתה יודע? וברנרד לוגם מהקפה ואומר נכון אמרנו שצריך כזה דן בראון? כמו מלאכים ושדים, אבל לא חייב על הכנסיה? נכון, אומר לו סטיב, אז מה עם זה? וברנרד ממשיך: אז אמא שלי, אתה מכיר אותה, יצאה פתאום עם הסיפור הזה שקולומבוס היה יהודי בכלל. נו, אתה מרים גבות, גם אני. אבל היא מתעקשת על הסיפור הזה, יש לה המון הוכחות כמו זה שלא יכול להיות צירוף מקרים שגם גירוש ספרד וגם גילוי אמריקה היו באותה שנה - 1492, ויש לה כל מיני רעיונות אחרים כמו זה שהוא לא לקח כומר בספינה שלו, ושאומרים שהוא לקח את האוצרות של בית המקדש היהודי איתו. הוא מתלהב עכשיו ממש, אבל אליזבת ברי מתקרבת לשולחן שלהם והוא קם כדי לתת לה חיבוק. אליזבת מנשקת את סטיב ואומרת "האני, על מה דיברתם עכשיו?" וסטיב אומר לה, אה, זה ברני את מכירה אותו, רוצה שאני אכתוב איזה דן בראון על קולומבוס היהודי ובית המקדש. ואליזבת אומרת ד'תס גרייט, גו פור איט, האני!

ועכשיו אין לסטיב ברי ברירה, כי יש שם קואליציה של אשתו והחבר שלו. הם עוברים לשוחח על נושאים אחרים, אבל כבר באותו ערב סטיב מתחיל לעבוד על התחקיר שלו, מחפש כמה שיותר פריטי מידע שיתחברו ויעשו עלילה אירופאית, דן בראונית כזאת. ואליזבת קונה להם כרטיסים לטיול בפראג ובווינה, כי העלילה חייבת לעבור שם, וגם היא מאוד אוהבת מוזיאונים ומזמן רצתה לטייל שם. וככה יש ספר, שהוא מאוד עבה, ומאוד מזכיר את דן בראון. ויש שם את הגולם מפראג, ואת האנוסים, וכלי בית המקדש, ואיזכורים של מדינת ישראל ועיתונאי תמים שנפל בפח והרס לעצמו את הפוליצר שלו כי הוא האמין למקורות שלו הפלסטינאי וזה מהימין הקיצוני בישראל, ויש לו בת שניתקה איתו קשר אבל היא אמיצה מאוד. והכל קשרים וקשרים שכנגד, ויש גם מרדף בכנסייה בוינה וסצנה מאוד מפחידה בג'מייקה. והכל כתוב בקצב מותח כלומר פסקה ארוכה, משפט קצר, משפט קצר, משפט קצר, ושוב פסקה ארוכה. ובסוף ברנרד שולח את הספר להוצאה, ולאף אחד לא אכפת שזה קשקוש היסטורי, כי זה מתאים לעובדות יבשות עם קצת תיקונים, ויש הרבה מאוד מתח ופעולה וגם אישה גיבורה, יחסי הורה ילד, מעברים בין דתות.
וכולם שמחים.
גם אתם, כי חסכתי לכם את הקריאה.
סתם, אתם יכולים לקרוא
אבל רק אם אתם רוצים.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על פרשת קולומבוס