ביקורת ספרותית על רוחות הזעם מאת אלכס מיכאלידס
ספר מעולה

---

״רוחות הזעם״-אלכס מיכאלידס

הוצאת ידיעות אחרונות, פן
312 דף

הסופר, אליוט צ׳ייס, מחזאי שמספר את קורותיו כהקדמה, על היותו ילד נטוש ומוזנח ע״י הורים אלכוהוליסטים, אמא ואבא שמזלזלים/צוחקים/מלאי בוז כלפיו והוא משאיר הכל מאחוריו, כולל שמו ומתקבל כמחזאי המואר בזרקורים, הוא גם היה בן זוגה/משרת של ברברה וסט, סופרת מפורסמת שאת ספריה לומדים בבתי הספר.
הוא מתחיל לספר על קורות לנה פראר, כוכבת קולנוע מתבודדת ומפורסמת, אלמנה (וטוב שכך), תמיד מזמינה את חבריה בחג הפסחא, לאי הפרטי שלה ביוון, שאותו קיבלה מתנה מבעלה המנוח. שם האי: אאורה, על שם אלה יווניה.
לאי הגיע גם ליאו, הבן של לנה בן ה-17 שיודע מה הוא רוצה להיות, ג׳ייסון הבעל החדש של לנה, המגלומן ועוכר השמחות, שאליוט לא סבל (וזה היה הדדי), קייט השחקנית הוולגרית והשיכורה תמידית שלנה והיא הכירו במסגרת עבודתן כשחקניות, אגתי שהיה המטפלת של ליאו ועכשיו מתפקדת כמנהלת משק הבית, ניקוס האלמן שמתחזק את הבית והאי וגר בבדידות במשך השנה וכמובן אליוט צ׳ייס המספר.
כל אלו תחת קורת גג אחת באי מלא רוחות עזות ורוחות זעם.

מזכיר סיפור של אגתה כריסטי וכבר זה לטעמי…..

לכולם יש כוונות לא טובות, לכולם יש מה להסתיר. זה נהיה מותח מרגע לרגע ואי אפשר להפסיק לקרוא.
סיימתי תוך יום מבלי לעצור, עד כדי כך הספר מהנה ומותח.
השליש האחרון מלא טוויסטים על טוויסטים וכל מה שחשבתי, התהפך לכיוונים אחרים.
מאד מומלץ!!!!!!!!

» ביקורות נוספות של דנה
» ביקורות נוספות על רוחות הזעם