ספר מעולה

הביקורת נכתבה ביום ראשון, 25 בפברואר, 2024
ע"י אבק ספרים
ע"י אבק ספרים
זהו ספרה האחרון של אסתר שטרייט-וורצל, ובמידה רבה, הנועז שבהם. הוא יצא לאור באקלים פוליטי שבו ההתנתקות עדיין שווקה בתקשורת כהצלחה, ובאותה שנה עוד העזו לדבר על התוכנית הבאה בתור: 'תוכנית ההתכנסות', לגירוש תושבי יהודה ושומרון מביתם. הספר הוא לא רק נועז בעצם עת הפרסום שלו, אלא בהפיכתם של אותם צעירים וצעירות מתנגדי הגירוש מעזה למעין חסמב"ה של דורנו. נתקלתי לראשונה בספר לפני חודש, ואם לשפוט לפי קובעי הדעה בערוצי התקשורת המובילים כיום (כאשר אז המצב היה חמור פי כמה), ניתן להעריך שקיתונות של בוז נשפכו על הספר ועל הסופרת, ואני מוכן להמר על כך שהאמירה "זקנותה מביישת את ילדותה" הופיעה בטורי הביקורת במדורי הספרות 'הנאורים'. וזו הנועזות: להשתמש במוניטין הגדול שזכתה לו עם פרסום הספרים 'אורי', 'אליפים', ולחתום את הקריירה שלה בספר שמתאר ילדות המוסרות את נפשן למען ארץ ישראל השלמה, תוך עקירת עצמה מליבת הקונצנזוס.
על הסגנון והכתיבה אני לא אכביר מילים. יש מי שיאהב את הכתיבה החסמבאית-אליפית, יש מי שלא, אבל הספר החזיר אותי בבת אחת לגיל 14, אז עמדתי בתור נער מסורתי על המתרס, וצפיתי בכל המתרחש על גבי מרקע הטלוויזיה, מבלי לקחת חלק פעיל בהתנגדות. לבושתי, היה פרק זמן שבו האמנתי שההתנתקות אכן תוכיח איזה משהו לאומות העולם על נכונותנו לשלום, אבל התמימות האווילית הזאת קרסה בקול רעש גדול כבר בעופרת יצוקה (ומה נאמר על השביעי באוקטובר עבור תושבי עוטף עזה עצמם, שחלק לא מבוטל מהם מבקש כיום להפוך את עזה לשדה בוטנים-תפוחי אדמה עד לקו החוף).
היכולת לכתוב ספר שיחזיר אותך אל המאורעות עצמם, גם עשרים שנה אחרי כתיבתו, ראויה לשבח, וזה הופך את הספר לחובת-קריאה עבור הדורות הבאים, לזכור, ולא לחזור על השגיאה שנית.
ולסיום, ציטוט מעמוד 251, שהתגשם לדאבוננו אחד לאחד:
"הם לא מבינים, לא מבינים כלל, ששום דבר לא משביע את רעבונם של הערבים, כי התיאבון שלהם לנגוס באדמת הארץ אין לו סוף, והוא גדל יחד עם האכילה. פרט לכך: הם לא יראו את הוויתורים שלנו כסימן לנדיבות או לגודל נפש, אלא כאות לחולשה ולכניעה לכוחם, ואז במקום להביא את השלום שכולם מבטיחים לנו, תביא הנסיגה מגוש קטיף מלחמה חדשה, גרועה וקשה מקודמותיה. כך או כך יישפך דם. מי יודע כמה דם."
10 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
אבק ספרים
(לפני שנה ו-6 חודשים)
אסון אם זה יקרה, חני.
לצערי, בתור תושב יו"ש, אני יכול להגיד שעוד שביעי באוקטובר מתוך ליבת הארץ זה עניין של זמן. יש פה הרבה כוונות זדון מצד השכנים שלנו וכדאי באמת שנתחיל להתעורר.
|
|
חני
(לפני שנה ו-6 חודשים)
אבק בדיוק ראיתי תכנית
די ישנה עם צבי יחזקלי.תכניות על הנייר, מתוכננות עד הפרט האחרון, תכנית סדורה להקים ולבנות בשטח סי חלקת אלוהים הקטנה רק לפלסטינאים( גם ככה הרשויות מעלימות עין). ממש רצועה איפה שהוא ליד עמק האלה עד לגוש עציון.וכל זה בעזרת האומות המאוחדות וחברתינו קטר.אנחנו בשינה עמוקה על האף כבר 20 שנה. |
|
עמיחי
(לפני שנה ו-6 חודשים)
תודה, אבק"ס.
ומזדהה עם דבריך, פאלפ. |
|
Pulp_Fiction
(לפני שנה ו-6 חודשים)
אני חושב שהפבלוביות הקיימת בחברה הישראלית בכל הקשור לעמדות פוליטיות
ממש מגוחכת. הנסיון לצייר מי שטיפה חושב שונה מהמחנה שאנחנו מאמצים את חבילת ה"הכל כלול" שלו כלא לגיטימי ולהדביק לו תוויות היא פשוט נוראית.
|
|
אבק ספרים
(לפני שנה ו-6 חודשים)
בהחלט, מורי
זה לא מהספרים הכי מהנים לקריאה, אבל מישהו היה מוכרח לכתוב על אותה תקופה, ואני שמח שדווקא הסופרת של אליפים היא זו שנטלה את היוזמה.
ראובן, תודה, חטפנו ונחטוף תמיד, רק שלא נרים יותר את חרב הגירוש איש על רעהו. |
|
לקרוא ברון - חנות ספרים
(לפני שנה ו-6 חודשים)
גם אני אהבתי את הספר
|
|
ראובן
(לפני שנה ו-6 חודשים)
סקירה טובה על נושא שבמחלוקת.
גם כשהיינו בעזה בגלל משיחיות חטפנו. |
|
מורי
(לפני שנה ו-6 חודשים)
ואו, עד כדי כך?
|
10 הקוראים שאהבו את הביקורת