ביקורת ספרותית על ואלס עם חתולה מאת פאם יוסטון
ספר טוב

---

שמתי לב שבחדשים האחרונים קראתי אך ורק ספרים שנכתבו על ידי גברים ורובם בגוף ראשון זכר.
אז כדי למהול את חווית הקריאה שלי בקצת אסטרוגן שאלתי שני ספרים 'נשיים' (אני יודעת שיש הגורסים שאין דבר כזה אבל אני חושבת שיש).

במהלך קריאת 'ואלס עם חתולה' נזכרתי כמה נהניתי מקריאת 'בוקרים הם החולשה שלי' של אותה הסופרת והעליתי לו את הדירוג (למרות שכאן הייתי משתמשת בשמחה בחצי כוכב).
כדי לתאר את הכתיבה של פאם יוסטון עלו בדעתי כמה משפטים שמתחילים ב'זה כמו' ובהמשך מגיע 'אבל'.

אבל לפני זה הקדמה, קצת ארוכה:

לפני שכח עליון (ולא אפרט) לקח ממני את הטלוויזיה, הייתי, בתקופה מסוימת, די מכורה לערוץ הולמרק.
למי שלא מכיר את סוגת הסרטים של הולמרק- מדובר בסרטים די עתירי תקציב ולעיתים בתוספת שחקנים משובחים עם תאורה מושלמת וזוויות מחמיאות ועלילות... כאן נקודת התורפה.
רוב העלילות מתמקדות בקונפליקט ופתרונו הצפוי, כשחלקן הגדול עוסק בקונפליקט בין שני בני משפחה שלא התראו זמן רב מסיבות שונות וחלקן האחר עוסק באנשים שעוסקים בספורט אתגרי ומתמודדים עם איתני הטבע ותוך כדי כך גם עם עצמם.
להגיד 'אני מכורה להולמרק' זה משהו שאומרים קצת בשקט ורצוי בלווית תירוץ (הייתי בחופשת לידה), זה לא כמו להגיד 'אני מכורה לסימפסונס'.

אז הספרים של פאם יוסטון הם כמו סרט של הולמרק- נופים מושלמים, חיפוש לא כל כך מוצלח אחרי אהבה, קונפליקט עם ההורים ועם הדימוי העצמי והמון, אבל המון, ספורט אתגרי.

אבל-

יש בכתיבה שלה משהו מעבר לזה- רעננות, הומור ובעיקר כנות יוצאת דופן, משהו שקצת מזכיר את 'המטבח' של בננה יושימוטו. אפילו משפטים שבהקשר אחר יכולים להשמע כ'חכם סיני עתיק אמר' נשמעים ראשוניים וחכמים.
גם מי שממוקמת, לדוגמא, בגבעתיים ולא למרגלות הרי הרוקי או בין גלי נהר הקולרדו יכולה להזדהות עם חלקים נכבדים מן הסיפורים.
והספורט- ספורט בדרך כלל מושך את לבי בערך כמו כלכלה (וזה אומר שהוא לא) אבל התיאורים של פאם יוסטון הופכים אותו למשהו שכמעט אני יכולה להבין איך מישהו רוצה לעשות.

אני אישית העדפתי את הסיפורים דלי הספורט אבל בגדול נהניתי משני העולמות- גם מהחלק ה'הולמרקי' וגם מזה שמעבר לו.

» ביקורות נוספות של dushka
» ביקורות נוספות על ואלס עם חתולה