#
החלק המעניין ביותר בסיפור הזה הוא שהסופרת היא נכדתו של קים פילבי. כן זה שהיה מעורב בשערורית הריגול הענקית בבריטניה באמצע המאה העשרים, שחשפה את המעמד השולח את ילדיו הצעירים לפנימיות יוקרה, בהם ישכחו את ההורים, יזכו במבטא מדליק, ירוויחו המון חברים וקשרים שיעזרו להם בעת צרה. פילבי הפך סוכן כפול מוצלח ביותר. הוא נחשף מאוחר והמשיך בתפקידו הכפול כל כך טוב, שכאשר ברח בדקה ה-90 לברית המועצות, חשדו בו שם שהוא מגיע לבקשת הביון הבריטי...

פילבי (הנכדה) רקחה פה רומן שבו יש מקום לריגול (אמנם לא של מדינות), לסודות (אמנם ממש לא מעניינים ו/או חשובים), לאומללות (אמנם בעיני האומלל, אבל בכל זאת אומללות), לאהבה נכזבת(?!) לילדות עשוקה, לאי ביוון, לסוכן שתול ועוד. הסיגנון מוכר מספרים דומים: בעיקר דיאלוגים (וכמה מחשבות שיסבירו את הדיאלוגים) אווירת סודיות – אם צריך או לא צריך – ותיאורים של כל הסביבה, הביגוד וההופעה של הדמויות.

כשהתחלתי לקרוא את הספר הזה הוא נראה לי מוכר. לא היה שום סימן שקראתי אותו בעבר ועדיין אני מניחה שהיכרות עם סיפור אינה יכולה לקרות אלא בדרך הרגילה. כנראה התחלתי לקרוא אותו פעם וזנחתי. התחלתי אותו שוב עכשיו והרהורי הנטישה שלו עלו פעמים רבות. כי למרות שסל הנושאים של הספר עמוס בכל טוב, פילבי, כמה חבל, לא מצליחה לטוות אותו באופן מעניין ועל אמינות אין בכלל מה לדבר.

אז למה המשכתי??? ובכן... לא המשכתי. קראתי יותר מהפעם הקודמת הנשכחת. הפרקים כבר לא נראו לי מוכרים והגעתי לעמוד 248 המכובד, שמקנה לי זכות לכתוב עליו (לפי חלק מהחברים בסימניה. חלק אחר לא מסכימים שייכתב משהו על ספר שלא סיימת עד הסוף) עכשיו אעביר אותו הלאה. כי אם לא, חס וחלילה, בעוד חודשיים או שנתיים אתקל בו שוב ואקרא בו שוב, עם תחושה מוכרת...

#
החלק המעניין ביותר בסיפור הזה הוא שהסופרת היא נכדתו של קים פילבי. כן זה שהיה מעורב בשערורית הריגול הענקית בבריטניה באמצע המאה העשרים, שחשפה את המעמד השולח את ילדיו הצעירים לפנימיות יוקרה, בהם ישכחו את ההורים, יזכו במבטא מדליק, ירוויחו המון חברים וקשרים שיעזרו להם בעת צרה. פילבי הפך סוכן כפול מוצלח ביותר. הוא נחשף מאוחר והמשיך בתפקידו הכפול כל כך טוב, שכאשר ברח בדקה ה-90 לברית המועצות, חשדו בו שם שהוא מגיע לבקשת הביון הבריטי...

פילבי (הנכדה) רקחה פה רומן שבו יש מקום לריגול (אמנם לא של מדינות), לסודות (אמנם ממש לא מעניינים ו/או חשובים), לאומללות (אמנם בעיני האומלל, אבל בכל זאת אומללות), לאהבה נכזבת(?!) לילדות עשוקה, לאי ביוון, לסוכן שתול ועוד. הסיגנון מוכר מספרים דומים: בעיקר דיאלוגים (וכמה מחשבות שיסבירו את הדיאלוגים) אווירת סודיות – אם צריך או לא צריך – ותיאורים של כל הסביבה, הביגוד וההופעה של הדמויות.

כשהתחלתי לקרוא את הספר הזה הוא נראה לי מוכר. לא היה שום סימן שקראתי אותו בעבר ועדיין אני מניחה שהיכרות עם סיפור אינה יכולה לקרות אלא בדרך הרגילה. כנראה התחלתי לקרוא אותו פעם וזנחתי. התחלתי אותו שוב עכשיו והרהורי הנטישה שלו עלו פעמים רבות. כי למרות שסל הנושאים של הספר עמוס בכל טוב, פילבי, כמה חבל, לא מצליחה לטוות אותו באופן מעניין ועל אמינות אין בכלל מה לדבר.

אז למה המשכתי??? ובכן... לא המשכתי. קראתי יותר מהפעם הקודמת הנשכחת. הפרקים כבר לא נראו לי מוכרים והגעתי לעמוד 248 המכובד, שמקנה לי זכות לכתוב עליו (לפי חלק מהחברים בסימניה. חלק אחר לא מסכימים שייכתב משהו על ספר שלא סיימת עד הסוף) עכשיו אעביר אותו הלאה. כי אם לא, חס וחלילה, בעוד חודשיים או שנתיים אתקל בו שוב ואקרא בו שוב, עם תחושה מוכרת...