ביקורת ספרותית על קפיטליזם: האידאל מאת איין ראנד

---

Capitalism: The Unknown Ideal

"קפיטליזם האידאל"- 1967, היה לאסופת מאמרים שפרסמה איין ראנד עודות המצב הקיים בחברה האנושית, בדגש על ארצות הברית, שוק העבודה והרגולציה המייגעת התוחמת כול תחום בכלכלה, בדגש על אטטיזם – שיטה הדוגלים בה כיום, ומעודדת העברת כול הסמכויות למדינה וביטול מפקיע של זכויות יסוד לאזרחים , בהם זכויות קניין.
וכן חוק 'ההגבלים העסקיים'- שאומר שאפשר להעמיד לדין אנשי עסקים על תיאום מחירים או מונופול או שאר ראות חולות ולא צודקות, על אנשי היוזמה החופשית באשר הם.

את ההסבר בעמוד הוויקפדיה (בניסוח חופשי) על הספר- 'קפיטליזם' היא השקעה שלכם בזמן ומאמץ למען אנשים אחרים, בזמן ומאמץ שיכול לשמש אותכם ל מטרות חשובות למענכם באותו הזמן, למען רווח והשגה אישית.
לא מצאתי, אולי המצאתי את זה בעצמי שהרהרתי בסוגיה, אבל אני משומה כן זוכר שקראתי את זה.
בכול אופן מה שמופיע בעמוד הויקפדיה כרגע- לפי תפיסת ראנד- שקפיטליזם במהותו הוא שיטה של אנשים אינדיבידואלים המשקיעים 'היגיון' ו'זמן' למען תועלתם וחייהם, דרך סחר עם אנשים אחרים.

חלק ראשון- תאוריה והיסטוריה:
מהו קפיטליזם- התמוטטות הערכים בכול תחומי החיים בחיים ועקב המחשבה המודרנית המושפעת מהפילוסוף הארור עמנואל קאנט וה נאו–קאנטיאניאנים שבאו אחריו (ע"פ קאנט יש רק עולם לומינלי ואין מציאות הנתפסת לאדם, הוא רק מתווך את היסודות הלומינאלים לאחר עיבוד מחשבתי שלעולם לא קולע למהותם).
אובייקטיביזם- תוען שהמציאות קיימת והיא בכושר האדם להבינה ולפעול ע"פ ההיגיון. התפיסה האובייקטיבית שוללת כול תפיסה גשמית אל מעבר- טרנסצנדנטלי-ות באשר הם. הדגשה שלי.

בעולם מודרני זה, עם אמות מידה ירודות אנשים לא יודעים מזה קפיטליזם. כהמחשה לכך, ראנד מדגימה את ההגדרה המילונית השגויה לקפיטליזם וטוענת שבעולם כיום יש שתי מחנות- עמל ורווח קולקטיבי למען 'השבט'/ הכלל (והקרבה עצמית), ללא רווח והגשמה אישית נוסח ברית-המועצות ודומותיה.
המחנה השני- עמל ורווח אישי, קפיטליסטי על הדגש של לסה-פר- ללא מעורבות ממשלתית, נוסח תנו לנו לעשות (הלקוח במקור- כאשר הרודנים הקולקטיבים הגדולים בהיסטוריה- מלכי צרפת, ובדגש לואי ה-14 שעבד את עמו למען התרשמות שליטי אירופה, שאל קבוצת אדונים המייצרים, מה שנקרה תעשיינים של פעם, איך לעזור להם, אנה אחד בנחרצות קולעת- 'תנו לעשות').
כמובן שזהו תפיסת העולם של ראנד, בדגש שקפיטליזם היא השיטה היחידה הנותנת זכויות יסוד ופרט לכלל, והיא השיטה היחידה שיש לנקוט, בה אנשים באינטראקציה ע"פ שיקולם האישי ,
ומחיר מוצר מגולם לפי שוויו החברתי.
איין ראנד נועצת את 'שורשי המלחמה' באטטיזם:

"בדיקטטורה מלאה, מלחמת האזרחים "הקרה" והכרונית של האטטיזם לובשת את צורתם של הטיהורים העקובים מדם, שבאמצעותם כנופיה אחת מדיחה כנופיה אחרת- כפי שקרה בגרמניה הנאצית או ברוסיה הסובייטית. בכלכלה מעורבת היא לובשת צורה של מאבק בין קבוצות לחץ, שבה כל גבוצה נלחמת להשגת חקיקה שתסחט בשבילה יתרונות בכוח משאר הקבוצות (ע"מ 48).

בפרק הבא-'המיעוט הנרדף של אמריקה: העסקים הגדולים- מביאה את המפנה לאחר מלחמה"א באמריקה, השנאה הגלויה לבעלי עסקים. הופעלו 'חוקים בלתי נזילים'- לא מוגדרים, כך שבעל עסק שרוצה לציית לחוק כלשונו, בפועל לא יכול, הממשלה יכולה ליפול עליו בסעיף דרקוני כזה או אח, בלתי כתוב. למרות שחוקים לא יכולים לייצר תחרות (זה מנגנון של השוק החופשי), הממשלה תמיד תאשים יזמים כאלה ואחרים בתיאום מחירים או במחיר של קמעוני במחיר נמוך מדי כדי להפוך למונופול. אלן גרינספן מביא 3 דוגמאות-

חברת הרכבות, חברות רכבת פרטיות ללא כסף והקצאה ממשלתית ביססו את הענף וקצרו רווחים, בזמן שכול חברת רכבות על כספי מדינה והקצאה ממשלתית פשטה רגל.
חברת האלומיניום אלומינה שהייתה רווחית ושלטה בענף בזכות יצרנות, חדשנות ומכירים זולים. הגדירו שהיא מונופול והפקיעו אותה.
ולדוגמא האחרונה – חברות האלקטרוניקה והבולטת שבהם ג'נרל אלקטריק על כוונה ליצור מונופול בעוול מחירים נמוכים מדי. הם הורשעו, ובפסק הדין, השופט גאני לדעת ראנד קעקע את היוזמה החופשית באמריקה.
אנשי עסקים תחת חוקי ההגבלים העסקיים זוכים ליחס גרוע משל פושעים!
הם צריכים להוכיח את חפותם ולא מקבלים יחס של חפים מפשע עד שיוכח אחרת, וכעמור לא נשפטים ע"פ חוקים אובייקטיבים, אלא על המשגות נזילות של פקיד כזה או אחר.

בפרק הבא 'טעויות רווחות על הקפיטליזם', כותב נתנאל ברנדן (שהיה סטודנט צעיר לפסיכולוגיה, שניהל רומן עם איין ראנד) על התפיסות השגויות עודות כלכלת שוק-
מונופולים- רבים סבורים שכלכלה ללא פיקוח תיצור מונופולים, שבמציאות השוק החופשי לא מעודד מונופולים, כאשר החתירה למוצר הטוב ביותר במחיר הנמוך ביותר לא מעודד מונופולים.
תקופות שפל- המשבר של 1929 בבורסה האמריקאית נווה מנטישת בסיס הזהב כגיבוי לכסף החופשי, ומתן הלוואות ועגרות חוב ללא גיבוי כיסוי כלשהוא שהוביל להתרסקות כלכלית. המשבר היה נפתר מעצמו ללא התערבות ממשלתית, אך רגולציה ותקנים ממשלתיים מחמירים גרמו להחרפת המשבר. בסופו של דבר ה'ניו דיל' של רוזוולט 'פתרה' את המשבר כדרכי הפיתרון שתמיד נהוג בה- התערבות ממשלתית ביתר שאת, שנותנת מענה זמני, והמשבר היה נפתר בכלל עם כלכלה ללא פיקוח.
(ובנוסף באמצעי העדיף על אטטיסטים- מלחמה).
איגודים מקצועיים- התנאים הקיבוציים של התארגנות עובדים, משאירה אנשים שלא יכולים להשתלב בשוק העבודה, עקב הסכמים קיבוציים עם אחרים או הקריטריון להיות חבר באיגוד.

חינוך ציבורי- על הממשלה לא להכתיב ולחייב חוק חינוך חובה. הכנסת תכנים ציבוריים מכתיבה את אמצעי השליטה של המדינה באנשים, ומבססת דיקטטורה.
מה גם שבתי הספר בשיטה זו מעוניינים ביכולות החברתיות של התלמידים ולא ביכולתם האינטלקטואליות.
עושר העובר בירושה- הדעות הרווחות רואות בעין עקומה דור המשך לעושר, בעוד ברנדן כותב ש'הזכות' להחליט למי ילך הכסף שמורה למוריש.

השלכות על המהפכה התעשייתית , נשים וילדים- בעוד שרבים תקפו על עבודת הילדים במפעלים, לפני המהפכה התעשייתית כללם היו חסרי אמצעי חינוך, תעסוקה, לינה ומוצרי מזון. אחד מכול חמישה ילדים באנגליה מתו מרעב. בזכות המהפכה התעשייתית הם הועסקו בעבודות פשוטות ויכלו לכלל ולהזין את עצמם.
נשים- יכלו לעשות כביסות ולא ללבוש את אותה מלמלה חודשים על שנים עד שנבלעה. יכלו לעבוד לראשונה לא בתור משרתת או אומנת ולככל את עצמם ולקנות לעצמה ולביתה.

במעמדם של' גלי האתר כרכוש' – כמו תחום הטלויזיה בארה"ב מציינת ראנד שהקושי להפעיל רדיו ללא תדר פיראטי כפול הביא את תחתנות הרדיו לבקש ולקבל רגולצייה כוללת בענף, שכלל מספר מצומצם של תחנות ותוכניות ומה שאפשר היה לשדר, ופגע כליל ענף שהומצאה ע"י גאונים ושודר ע"פ גחמותיו של הדמגוג הממשלתי המצוי.
'פטנטים וזכויות יוצרים'- ממציאים יכולים להמציא המצאה, לרשום ולקבל עליה זכויות יוצרים, או כותב ספר. הזכויות ניתנות למספר שנים, עד לשימוש הוגן לכלל על ההמצאה. זכויות היוצרים ניתנים למי שרשם את הפטנט ראשון, ולהמצאה זהה לאחר מכן לא יהיה זכויות יוצרים.

בתאוריה ומעשה- טוענת ראנד ש קולקטיביסטים אלטרואיסטים (אלטרואיזם- הקרבה למען הכלל) הפחה לדעה הרווחת ומצדדים בהקרבה עצמית לאחרים ל'צורך ציבורי' והזולת. הם שם הפרק-'שונאי האדם', שגם 'השמרנים' בכיוון הפוליטי השני מצדדים בהם.
ב'תוהו ובוהו עיוור'- מביאה ראנד דוגמת מלחמת האזרחים באלג'יריה- "אנחנו רוצים שלום! אנחנו רוצים ממשלה!" "עבודה ללא דם!"
הנשיא קנדי באותו הזמן (שנות ה-60) אמר שאין פ"פ פוליטית והחלטות מבוססות לא על קפיטליזם או דמוקרטיה כמהות, אלה הצבעה של הרוב בשל הוא רוב. לאורך הספר תוקפת ראנד את קנדי, לינדון ג'ונסון ממשיכו "פוליטיקאי הפשרות" ואת מדיניות החוץ הפייסנית האמריקאית, שמקצה משאבים ועזרה צבאית אמריקאית לאומות הרואות את אמריקה בעין עקומה.

"במקום זאת, אנו מוליכים שולל את הבורים הפראים למחצה בכך שאנו אומרים להם ששום ידע פוליטי אינו נחוץ (..) – שכל צורה פרהיסטורית של רודנות שבטית, שלטון כנופיות וטבח יכולה להיות ראויה ולזכות בברכתנו ותמיכתנו .

"באותו אופן תבעו ב 1917 האיכרים הרוסים-" קרקע וחירות! אבל קבלו את לנין וסטלין.
ב 1933 תבעו הגרמנים: מקום מגורים!" אבל קבלו את היטלר.

ב1793 זעקו הצרפתים "חירות, שוויון אחווה!" וקבלו את נפוליאון (ע"מ 172).

חלק שני-המצב כיום:

ב'אנטומיה של פשרה'- תוקפת ראנד את הפ"פ המודרנית- המתעלמת מחשיבה בהירה ו'תוקף התבונה', כפי שהיא מכלכלת להמונים באוניברסיטאות והאו"ם בה ארה"ב חברה ונותנת לגיטימציה לבירה"מ.
ב'קיצוניות או אומנות ההכפשה'- ראנד אומרת ש'האנטי- מושגים' (למשל בין מתונים לקיצונים), בה משתמשים הקולקטיבים המושפעים מברה"מ יוצרת מצב שה 'אנטי מושג' שואב את כל המשמעות מהדיון, כך שמי שתומך בכלכלה חופשית זוכה לכינוי 'קיצוני' וסלידת ההמונים. מושגים שאינם נחוצים, אנים מוגדרים ואינם שמישים, הבאים במקום מושגים לגיטימיים .
"אמרתי ש "הליברלים" טובעים ומפיצים אנטי מושגים כדי להטיל על ארצנו שלטון אטטיסטי בתהליך סמוי, ושהמטרה העיקרית שהם מעוניינים לחסל היא המושג "קפיטליזם”
(ע"מ 230).

ב'הספד לשמרנות'- כותבת ראנד שהמאבק בין השמרנים לליברלים, הוא אותו צד. שניהם תוקפים את הקפיטליזם, תומכים באטטיזם והמחסור בעמוד שדרה מוסרי מול האויב שנלחמים מולו- הקומוניזם, ללא הנגדה כלשהי יוביל לחורבן אמריקה. הסיבה האמיתית לכך היא שרוב הציבור אומנם סולד בקומוניזם, אבל תומך בסוציאליזם, סוציאליזם מתיר את השליטה על ההון והמשאבים בכללם/ זכויות הקניין, בידי הממשלה, כאשר מותר לאזרחים להחזיק רכוש לא יצרני.
אך השיטה בפועל של ספסרים פוליטיים וקבוצות לחץ יוצרת מאחז שב !
לדעת ראנד השיטה לה חותרת אמריקה בפועל היא פשיזם (שלטון כנופיות שמותיר חלק מההון והמשאבים בידי חלק מן האוכלוסייה, לצד שליטה ממשלתית על ההון).
"מאחר ששיטה המקיימת קניין פרטי להלכה בלבד, כשלמעשה מוטל עליו פיקוח ממשלתי, אינה קפיטליזם אלא פשיזם" (ע"מ 268).
ראנד כותבת שמה שמפריד מהשתלטות מוחלטת של המדינה על הכלכלה המעורבת היא יישום כולל ומקיף של 'חוקי ההגבלים העסקיים', יעדם הסופי של הקולקטיבים האלטרואיסטים.

ב'הריסות הקונצנזוס'- ראנד כותבת-" הפשיזם החדש: שלטון הקונצנזוס", שהרמז לשורשה, מהותה, טעמה ומשמעותה האמיתית של 'דוקטרינת ה'ממשל לפי קונצנזוס הוא פולחן הפשרה (ע"מ 279).
בפשרה אף צד לא משיג דבר, והוא תנאי מקדים לכלכלה המעורבת.
בהמשך היא כותבת על אסון ווייטנאם- איך ארה"ב נלחמת למען הדרום בשביל לפייס את הצפון וכנגד אינטרסים אמריקאים. היא כותבת שגיוס החובה פוסקת חיילים להפעיל את מחשבתם והם כצאן לטווח ללא חשיבה. היא טוענת שלאורך ההיסטוריה רק מדינות שהותקפו או מתגוננות נצחו במלחמה בסופו של דבר.
מה שהכי קומם את ראנד הייתה יוזמה רפובליקנית להצעת חוק של 'התנדבות חובה' של צעירים למטרות אזרחיות, היוצא נגד חברה חופשית ויורק בפרצוף של האבות המייסדים של אמריקה ךחירות אישית ותעסוקתית.

בסוף הספר- 'קוצרים את הפירות: מרד הסטודנטים"- היא דנה במרד הסטודנטים בברקלי. בה המון ללא חשיבה וללא מטרות יסוד, במילים אחרות, חבורה של חוליגנים, יצאה בהתפרעויות אלימות נגד ההנהלה והאוניברסיטה. למרות שדרישותיהם נהנו, הם המשיכו בוונדליזם שלוח הרסם, בטענה שהאוניברסיטה צריכה לשרת אותם וההנהלה היא רק המטווח שלהם. זאת הייתה ה'אגודה לחופש הביטוי' שיצאה נגד 'הנהלים האנטי דמוקרטים של האוניברסיטה', בהנהגת מריו סאביו.
לא היו להם מטרות כלשהם, מלבד פורקן רסן, התנגדות לשם התנגדות ותאוות פרסום. מתוך 200 סטודנטים שבאו באותו שנה לפגישה אודות מטרות המרידות באוניברסיטאות, רק 48 הצביעו בעד, השאר הלכו.
ראנד שאלה מכרים מאוניברסיטת קולומביה מי מהם היו יוצאים נגד מורדים פוטנציאלים, כולם השיבו בשלילה (רוב אלפי הסטודנטים בברקלי התנגדו לא לקחו חלק עם המורדים, רק כמה מאות, מיעוט בלבד, הפגינו).
המורדים טענו שב ימיהם 'כבר לא מתדיינים ומסיקים מסכנות' אלא 'פועלים לפני שחושבים, פועלים (מפגינים) לשם לפעול, ללא מתרה כלשהי, ברוח הפ"פ אקזיסטנציאליזם שקראו.
בפועל 'האגודה לחופש הביטוי' שהדפיסה עלונים עם כללות והפיצו הרס ואלימות פעלה נגד חופש הביטוי. לאחר שזכתה לפרסום ארצי, המורדים התפזרו והעיתונות לא ידעה איך לסקר את הפרשה.
במציאות האקדמאית, כאשר קורס נלמד למען עצמו, ולא כתוכנית עם פואנטה כלשהי,
לימודים אקדמיים מכהים את החושים וגורמת לסטודנטים לבזבז את מיטב שנותיהם (ומה גם שמכתימה בתפיסות המרצים את דעת חלק מהסטודנטים לכל החיים, כמו אופייה של העיתונות והתקשורת, המסקרת למען סיקור ללא מוסר השכל כלשהוא), טבעי היה לראות את מורת רוחם של הסטודנטים, אבל לדעת ראנד הדור שקדם לו, לא היה מעז לפעול ללא ידיעה מדועה ולמה ולשם עצמו.

יש עוד פרק מעניין של ברנדן על 'הניכור המודרני' של האדם- שבניגוד להוגים קולקטיבים בסוגיה, ברנדן טוען שהסיבה לניכור היא חוסר תפקוד אישי של אנשים בחייהם ובעמל עבודתם.
ראנד מסכמת את דבריה בפרק האחרון 'רקוויאם לאדם', ומוסיפה נספח זכויות האדם ומהותה של הממשלה.

הספר "קפיטליזם האידאל" כתוב כהרגלה של ראנד בצורה גלויה ,נחרצת וישירה הבהירה והנקראת בעניין ותובנה. זה לא שאין 'חורים' כלשהם במצא הגותה, כך אחד הכותבים בספר ונגיד הבנק האמריקאי דאז- אלן גריסנספן הוביל מדיניות שאפשרה לאנשים להתחפש לטייקונים עם אין סוף בתים על הלוואות ללא כיסוי, שהוביל למשבר ה'סאב פריים' ב 2008 . שסופו ככול משבר פיננסי בעוד התערבות ממשלתית.

אם זאת רוח הדברים ברורה ורלוונטית.

» ביקורות נוספות של אושר
» ביקורות נוספות על קפיטליזם: האידאל