ביקורת ספרותית על טירת בני הערובה מאת ג'ק היגינס
ספר לא משהו

---

מותחן הריגול "טירת בני הערובה" (הוצאת רמדור, 1979). מאת הסופר הבריטי ג'ק היגינס (ששמו האמיתי הוא הרי פטרסון) מחבר ספר המתח המופתי "הנשר נחת", מתרחש בימיה האחרונים של מלחמת העולם השנייה, במאי 1945. הקרב על ברלין עומד להסתיים ומרטין בורמן, ראש לשכתו של היטלר, מתכוון להימלט ויש לו תכנית מילוט מורכבת שמחייבת את השימוש בבני ערובה בכירים הכלואים בטירה לא הרחק מהגבול האוסטרי. בורמן מבקש למסור את השבויים לבלות הברית בתמורה להבטחת חירותו שלו.

בין השבויים הללו ניתן למנות את הלורד יוסטין פיטג׳רלד ביר גביור מלחמה בריטי אשר "קיבל די.אס.או. ומדליה צבאית. בתחילת המלחמה היה לפטננט במשמר האירי. שנתיים מאוחר יותר היה לפטננט־קולונל בשירות חיל האוויר המיוחד. בזמן קיומה הקצר, חיסלה יחידתו 113 מטוסי קרב, מעבר לקווי רומח. הוא נתפס בסיציליה. ביצע חמישה נסיונות בריחה" (עמוד 49). לצדו כלוא גם בכיר בממשלת צרפת החופשית ורוזנת צרפתייה. בנוסף כלוא בטירה גיבור הספר, בריגדיר גנרלהמילטון קנינג מצבא היבשה האמריקני. קנניג הוא חייל מנוסה. "בשנת 1917 הוא הצטרף ללגיון הזרים הצרפתי, כחייל פרטי. הועבר בשנה שלאחריה לצבא האמריקאי, בדרגת לפטננט משנה" (עמוד 49). בהמשך שירותו הוא "השתתף בקרבות בשנחאי, נגד היפנים, בשנת 1939, אך נותר מיג׳ור עד 1940, השנה בה עמד בפיקודו של כוח קטן בפיליפינים. נלחם ביפנים, במינדנאו, בצורה מבריקה מאד, בקרב התגוננות. סברו שהוא מת, אך הוא נמצא בדרווין, באוסטרליה. העיתונות דיברה עליו כעל גיבור, והוא הועלה בדרגה. הוא שכב כשנה בבית חולים. ולאחר מכן נשלח לאנגליה, למלא תפקיד במפקדה, אך הוא הצליח להשתתף במבצעים משולבים" (עמוד 50). במסגרת הפלישה לנורמנדי, ביוני 1944, קנינג "נכנס לצרפת לאחר 'יום די', עם יחידות קרב בריטיות, שבאו לשת פעולה עם הפרטיזנים הצרפתים" (עמוד 50). שם נפל בשבי

בורמן הטיל את משימת איסוף השבויים על יחידת אס. אס פינית שבראשה עמד מייג'ור ריטר, קצין שריון מבריק ומעוטר. לדידו של ריטר המלחמה היא רק משחק, "המשחק העצום ביותר שקיים, בו משחקים באנשים וארצות, ומי שלא מתגבר על האחרים איננו נחשב כקליפת השום" (עמוד 164). במקביל הטיל הצבא האמריקני על קפטין ג׳ק האוארד "מפקד יחידת קומנדו" (עמוד 24) בצבא היבשה האמריקני (ריינג'רס) את המשימה לחלצם. האוארד הצליח להקדים עם שני אנשיו את ריטר, אולם בסופו של יום מוצאים עצמם האוארד והשבויים, יום לפני כניעת גרמניה, בקרב חייהם מול כארבעים לוחמי האס. אס של ריטר. קנינג והאוארד הם גברים עשויים ללא חת, מיומנים בנשקם וקרי רוח. כך למשל, מתגלה קנינג, שיצא לסיור מחוץ לטירה ונתקל בכוח האס. אס, כנמר בין בני אדם. "קנינג עשה סיבוב של מאה שמונים מעלות על המקום, ולעיניו התגלה פיני שהחליק במורד המדרון, התפתל בין עצי האורן, והתקדם לעברם במהירות של טיל. הוא פתח באש לעבר הפיני, בהרקידו את השלג שהתרומם בעננים, ובהפילו את החייל לתהום שבצד המדרון" (עמוד 208)

בדומה למותחנים בולטים אחרים על מלחמת העולם השנייה ובהם "תותחי נברון" שכתב אליסטיר מקלין ו"חוד המחט" שכתב קן פולט, בנה היגינס את העלילה כך שהיא מבוססת על אירועים אמיתיים ולצדם דמויות ואירועים בדיוניים. זו טכניקה ידועה, שהיגינס הוא מראשוני המשתמשים בה, שבה הוצגו לקוראים, לצד נאצים מרושעים בתכלית כמו היטלר והימלר, גם גרמנים טובים, ישרים, אמיצים והגונים, שנקלעו לתופת המלחמה שלא באשמתם, ומשתדלים לעשות בה כמיטב יכולתם מבלי לאבד צלם אנוש. לרוב תוארו אלו כחיילים מעולים וגם כמי שאחד מהוריהם הינו בריטי או אמריקני. אמנם זו יצירה בדיונית, ואמנם היו גם היו גרמנים שהיו חסידי אומות עולם (אוסקר שינדלר, למשל), אבל הניסיון להציג "גרמנים טובים" הוא במקרה הטוב לא מדויק, ובמקרה הרע מזלזל באינטיליגנציה של הקורא.

בכלל, דומה שהיגינס ממחזר את גיבוריו ועלילותיו. אין הפתעות גדולות, ואפילו הדיאלוגים בין הדמויות מוכרים מספרים אחרים, בין שיצאו לפני או אחרי הספר הנ"ל. בסופו של יום העלילה לא מי יודע מה (בוודאי לא כמו "הנשר נחת" או "קולד הרבור"), אבל היגינס כותב כיפי ומהנה לקריאה. אפשר, לא יותר.

» ביקורות נוספות של פרל
» ביקורות נוספות על טירת בני הערובה