ביקורת ספרותית על המכתב האבוד מאת ג'יליאן קנטור
ספר טוב

---

סיפור נפלא. מרגש. אפילו מדהים. מבטיחכם נאמנה - אתם תבכו בסוף. מאד יהודי. מאד רומנטי. מאד דרמטי. לא אוסיף הרבה על מה שכתבו קודמי. סיפור מפותל שנע בשני צירי זמן: תחילת מלה"ע ה II ושנות ה 80 של המאה ה 20 (ובעיקר - סיומן בעת נפילת חומת ברלין). סיפוריהן של דמויות שונות בתקופות השונות - שסיפור גבורה ואהבה אדיר ונדיר מפגיש אותן ביחד. על רקע מלחמת העוטף סביבנו עם דרמות אנושיות שקשה לתארן, להבינן ולבטח להפנימן - ספרה/סיפורה של ג'יליאן קנטור - המכתב האבוד יכול לשמש כהשראה לכולנו: למשפחות החטופים, לחיילים בחזית, למשפחות בעורף ובעצם לכל פרט ומשפחה שמעורב במלחמת הקיום שנכפתה עלינו. זהו סיפור של אהבה, גבורה, נחישות, ערכים, החלטות של רגע שקובעות את גורלם של הגיבורים לשארית חייהם (עשרות שנים, יש לומר). זהו ספר אופטימי. המציאות מסביב איומה, מצמררת, קטלנית. אבל, הרצון והיכולת לעשות, הערכים שמכתיבים את ההחלטות והאומץ - יש בכוחם לשנות את המציאות. הדברים נכונים לשני זוגות גיבורי הספר: אלו שבמלה"ע ה II ואלו שבזמננו (ליתר דיוק - לפני כ 30-40 שנה). הערה קטנה: השם ישראל מופיע רק פעם אחת בספר. במוקד - הגורל היהודי. שום קשר לציונות ולמדינת ישראל. בהתחלה - הספר מדשדש, צובר תאוצה, ובסיומו (כבר אצה הדרך למחברת...) - פינאלה דרמטית, סוחטת דמעות ולא תמיד מציאותית.

» ביקורות נוספות של הנוטע בשממה
» ביקורות נוספות על המכתב האבוד