ביקורת ספרותית על תעלומה בשישה קולות מאת ויקאס סווארופ
ספר טוב

---

האם אהבה ראשונה תמיד אוחזת בנו חזק יותר מאהבה שנייה, וקופידון בחיציו - פוגע קרוב יותר למרכז ליבנו?
האם ספר שני - לאחר רב מכר, הוא פחות טוב מהראשון, ולו בגלל שמתקיים עבורו המשפט "זכרתי לך חסד נעורייך...?"
ויתכן בכלל שאין ביכולתנו לנער ממוחנו את חגיגת הקריאה ששטפה אותנו בספר הראשון - דבר שלא מאפשר לנו להסתכל במבט בהיר ואובייקטיבי, ביצירה שזה עתה קראנו?
ואולי, פשוט אין אנו זוכרים בוודאות את שקראנו בעבר...?
נחסוך כאן בדוגמאות, שכל אחד חווה מהן, מן הסתם, ויודע את התשובה (הפרטית) שלו עליהן - גם אם אינה אחידה וחד משמעית.
מצויד ב"מיני פילוסופיה" זו, ולאחר שקראתי את ספרו היפה, הראשון של המחבר - "נער החידות ממומביי", ניגשתי לקרוא את הספר הנדון.
הסיפור הוא סביב רצח של איל-הון מושחת, ויקי ראי שמו, בנו של שר הפנים (באחת המדינות של הודו), המוכיח ש"התפוח (הרקוב) לא נפל רחוק מהעץ".
בפרבר של דלהי בהודו, מתאספים כל הידוענים והמקורבים של האב והבן למסיבה, בעקבות זיכויו של ויקי מרציחתה של ברמנית בשם רובי גיל, שכל "חטאה" הסתכם בסירובה לתת לו משקה נוסף, לאחר סגירת הבר...ואולם, למרות שרבים ראו אותו יורה בה למוות - חזרו בהם מהצהרותיהם, והתיק נסגר.
נשמע מוכר?
וכך, למסיבת ה"זיכוי" הגדולה והמדוברת, בנוסף ל"סלבס", מגיעים חמישה אנשים "רגילים" והשחקנית הידועה ביותר בהודו, שכל אחד, וסיבותיו עמו, נושא אקדח - דבר שמטבע הדברים הופך אותם לחשודים המיידיים ברצח המארח, שארע זה עתה.
הסיפורים שמלווים גיבורים אלה, עד הגיעם למסיבה, הינם אספקלריה רחבה ונוברת בחייה של המדינה ובמנהגיה - שבה עניים מרודים ומקבצי נדבות החיים בתנאים תת אנושיים, חיים בצמוד לעשירים מופלגים - עשירים שרבים מהם בעלי השפעה ומושחתים, "מכופפים את החוק" ועושים ככל העולה על רוחם, מבלי שיתנו את הדין על כך.
מצב בלתי נסבל זה יכול לבוא אל קיצו בעזרת מהפכה שיוביל המעמד הבינוני - שאמור להיות המצפון של האומה והשומר מפני "ההפרזות של המעמד העליון והתבוסתנות של המעמד הנמוך", ולהשיב את הטוב על כנו, כדברי המחבר.
ואולם, הנושא אינו "מזיז" למעמד הזה, והוא מאמין בשימור הסטטוס-קוו הזה.
גם מקומו של "מיקור החוץ" הידוע אינו נפקד בספר, ובו נותני שירות הודים, שמתרגלים עצמם בניב אמריקאי - עונים לשאלות לקוחות אמריקאים מארה"ב בנושאי טלפונים, כרטיסי טיסה, סקרי שוק וכו'.
אגב, הנושא המעניין הזה - ובכלל הגלובליזציה - מגולל בהרחבה ובצורה מפורטת ויפה בספרו הידוע של העיתונאי תומס פרידמן - "העולם הוא שטוח".
ונחזור לספרנו. הסיפור מתובל בהומור קליל, ובולטים בו סיפורם של אנשים פשוטים הנקלעים בטעות לסיטואציות קומיות ובלתי הגיוניות בנושא שמם (גנדי, לארי פייג') ומצבם הכספי (מיליונר ברגע), ואשר "זורמים" עם הטעות כל זמן שהמקרה נוח להם, וחוזרים לאמת (עושים "פוס"), ברגע שהתנאים השתנו לרעתם...
הספר משובץ לכל אורכו בסיפורים יפים ומעניינים על כל הנושאים שהודו מתמודדת איתם, ולא חסרים... אף שלפעמים הרגשתי שנעשה כאן "Cut And Paste" לכמה מהסיפורים, בסך הכל - העניין נסבל.
בסיפורים ישנו שימוש די נרחב במושגים הודיים בנושאי תרבות, אוכל, שמות אנשים, מקומות וכד', ובתחתית העמוד קיימים ההסברים למושגים אלה.
קטעים נוספים שאהבתי היו שיחות הטלפון הרבות בין הדמויות, ההסברים ה"מלומדים" בדבר זהות הרוצח, ו"שיחות הסיכום" בסוף הספר, של העיתונאי ש"אכפת לו" כיצד צריכה הודו להתנהל...
האם נהניתי מהספר?
במידה וזו לא תחרות מי יותר טוב - הראשון או השני - אז כן, נהניתי.
ספר יפה, קריא, על נושא עכשווי, על מדינה שאי השוויון בה זועק ומסופר בכאב רב - כפי שרק בן המקום, שחשוף אליו, יכול לספרו.
ממליץ.

» ביקורות נוספות של י. קליש
» ביקורות נוספות על תעלומה בשישה קולות