ביקורת ספרותית על המקרה המוזר של ד"ר ג'קיל ומיסטר היד [2011] מאת רוברט לואיס (לואי) סטיבנסון
ספר טוב

---

את "המקרה המוזר של ד"ר ג'קיל ומסטר הייד", קראתי לראשונה לפני הרבה שנים במהדורת קלסיכיס של הוצאת עם עובד, בתרגומה של בתיה גור.
במהדורה החדשה מופיע גם סיפור נוסף, קצר יותר, "השד בבקבוק", עליו אני בוחרת שלא לכתוב.
לפני חודשיים קראתי את "פרנקנשטיין" של מרי שלי, ובמהלך הקריאה לא הפסקתי לחשוב על יצירתו של סטיבנסון. כדי להשוות בין שתי היצירות, הרגשתי צורך לקרוא שוב את האחרונה, ואכן, לא התאכזבתי.
את הנובלה הארוכה הזו כתב סטיבנסון לפחות פעמיים. לאחר שקראה את הגרסה הראשונה, המליצה לו אשתו פאני לשכתב את הסיפור ולהדגיש את הפן האלגורי שלו. הסופר קיבל את עצתה, ועד היום העלילה ידועה ככזו שמתייחסת לדואליות של הרע והטוב בנפש האדם, דואליות שמרחיקה את החברה האנושית מן האפשרות להפוך לאידיאלית ונטולת אכזריות ואלימות. הרע והטוב דרים בכפיפה אחת בנשמתו של כל אדם, במינון כזה או אחר, וגדולתו נבחנת על פי יכולתו לרסן את הדחפים השליליים שבאישיותו. ד"ר ג'יקל נכשל במבחן הזה כישלון חרוץ, ושילם על כך מחיר יקר.
כפי שאני תופסת את שתי היצירות הגותיות הללו, ההשוואה ביניהן מרתקת ומתבקשת, וממנה אפשר להמשיך גם לפואמה של גיתה, "שוליית הקוסם" ומעל לכל, למחזהו "פאוסט".
ויקטור פרנקנשטיין והנרי ג'יקל מתוארים באופן כמעט זהה - שני מדענים גאונים, אנשים טובים שגודלו במשפחות אוהבות ואמידות, מוקפים בחברים אוהדים ובמרצים שהעריכו את יכולותיהם. שניהם גאונים שכוונותיהם אמנם טובות, אלא שיכולותיהם המדעיות המופלגות מלהיטות את יצר הפרסום והתשוקתם לתהילה, ומעבירות אותם על דעתם. הכשל מוסרי של שתי הדמויות הללו, במובן הנוצרי של הביטוי, הוא ששניהם רוצים לחדור אל מעבר לטבעי. בעלילות הספרים, שניהם בוראים חיים: פרנקנשטיין בורא את ה"יצור", וג'יקל, את מר הייד. אלא שהיצור הוא חלק מאישיותו של ויקטור פרנקנשטיין, ומר הייד הוא פיצול ברור מאשיותו של הנרי ג'יקל. במוקדם או במאוחר, שני המדענים מבינים את הטעות הפטאלית שהם עשו ומשלמים עליה את המחיר.
"פרנקנשטיין" יצא לאור לראשונה ב-1818, "המקרה המוזר..." פורסם ב-1886. מרגע פרסומן ועד היום, זכו שתי היצירות להצלחה כבירה והשפיעו על יצירותיהם של אמנים רבים בתחום הספרות, אך גם בתיאטרון ובקולנוע. אין ספק כלל שסטיבנסון הכיר את ספרה של מרי שלי ואף היה חשוף לטרנספורמציה שעברה הפסיכולוגיה מענף בפילוסופיה לתחום המחקר האמפירי, המדעי. אף על פי שד"ר ג'קיל עובר את הטרנספורמציה למיסטר הייד באמצעים כימיים-מדעיים, אפשר לראות את ההשפעה של תופעת השסעת (פיצול האישיות) על תיאור ההשתנות של אישיותו של הרופא האומלל. גם שלי וגם סטיבנסון לקחו את הסיפורים שלהם, ששייכים במידה מסוימת לסוגת המדע הבדיוני המוקדם, לדיונים פילוסופיים על טבע האדם: אחריות אישית, התמודדות עם הצדדים האפלים המודחקים, אלה שלא מקבלים לגיטימציה חברתית וכך הופכים למסוכנים אף יותר, השפעת הנראות החיצונית על הזולת ודרך כך – על האדם עצמו, ועוד ועוד.
לסיכום, הייתי רוצה להתעכב על היבט אחד מעניין בשתי היצירות: היחס למדע.
במהלך ההיסטוריה האנושית ועד היום, היחס למדע עבר שינויים רבים. כיום, המדע והעוסקים בו זוכים לכבוד ולהערצה, לפחות מהמוסדות החילוניים במדינות המפותחות. אך בזמנים עברו קישרו לעתים בין מדענים ובין קסמים וכישוף, ועד היום, מקובלת בתרבות המערבית דמותו הסטריאוטיפית של "המדען המטורף", שרק אלוהים יודע מה הוא עושה שם במעבדה שלו עם כל העשן, האדים הצבעוניים והמבחנות המתפוצצות. האגדה העממית הגרמנית שהתבססה על חייו של ד"ר יוהנס פאוסט (1520-1480), מדען ופילוסוף שעסק גם באלכימיה ובאסטרולוגיה, ושהתפרסמה לראשונה ב-1578 בספר העממי, נוצרה מתוך היחס החשדני של הכנסייה כלפי המדע. המדענים נתפסו כאפיקורסים, ככאלה שמנסים להשתוות לאל, ובקיצור – כחותרים תחת האמיתות, האמונות והעקרונות המסורתיים של הכנסייה הנוצרית. אותו ד"ר פאוסט עוצב באגדה העממית כמדען זקן שמכר את נשמתו לשטן תמורת און נעורים והנאות החיים; כלומר, הוא מתואר כמי עסק במדע מתוך תועלתנות אגואיסטית ונהנתנית ולאו דווקא מתוך אלטרואיזם הומני. למעשה, כך פחות או יותר, מתואר ד"ר פאוסט גם במחזהו המונומנטלי של יוהן וולפגנג פון גיתה.
וכך גם ד"ר הנרי ג'קיל וויקטור פרנקנשטיין. כוונותיהם החיוביות וטוב ליבם נותנים לסיפורים עליהם נופך טרגי. ההיבריס שלהם, במובן המודרני של הביטוי, הנעוץ בכישרונם ובגאוניותם, הוא המביא לאומללותם ולאובדנם. באופן מעט מפתע, בחרו שלי וסטיבנסון, שני סופרים חילוניים ומתקדמים בדעותיהם, להשתמש בתמה הימי-ביניימית של הסכנה שבמדע: המדען שאיבד את מוסריותו - מוסריות שנעוצה בערכי הדת - שעיסוקו במדע הביא להתמוטטותו.

» ביקורות נוספות של קרן
» ביקורות נוספות על המקרה המוזר של ד"ר ג'קיל ומיסטר היד [2011]