מר קוינר הוא האדם החכם שמתבונן באנשים, במצבים ובכל דבר שקורה במציאות, בעיניים של פילוסוף ו/או סיני זקן, ומאחד כזה את מצפה שייראה לך את הדרך, או לכל הפחות – יגרום לך להרהר בה.

בסוף הספר, המתרגמת ממליצה על קריאה אסוציאטיבית ופתוחה, בלי להתעקש על שום פרשנות ואפילו "לשאוב השראה מן החידתיות".
אז אם מאמצים את ההמלצה זה משול להתבוננות בתמונה חסרת פשר מתוך הנחה שיש להתפעל ממנה כי היא שם.
קצת קשה לי עם השיטה הזאת ולכן לא נפלתי שדודה מהתפעלות (מה גם שקראתי את רוברט ואלזר ואלכס אפשטיין והם לוקחים את מר קוינר בהליכה), ועדיין יש פה ושם אמרות חביבות שראויות לציטוט:

"כשמר ק' אהב מישהו: שאלו את מר ק': "מה אתה עושה כשאתה אוהב מישהו?" ענה מר ק': "אני עושה תרשים שלו ומשתדל שידמה לו." "מי? התרשים? "לא," אמר מר ק', "האיש."
"אל מר קוינר, האדם החושב, בא תלמיד מדומה וסיפר לו: באמריקה יש עגל בעל חמישה ראשים. מה אתה אומר על זה? ענה לו מר קוינר: איני אומר כלום. שמח התלמיד המדומה ואמר: ככל שהיית חכם יותר, היית יכול לומר על כך יותר. הטיפש מצפה להרבה. האדם החושב אומר מעט.// אמר מר קוינר: "גם אני סיגלתי לי פעם אחת תנוחה אריסטוקרטית (אתם יודעים: ישר, זקוף וגאה, הראש נטוי לאחור). עמדתי אז בתוך מים גואים. כשהגיעו המים עד סנטרי סיגלתי לי את התנוחה הזאת."

מסכימה איתך. ספר נהדר ומלא תובנות מוצפנות.

אורי הסקירה היפה שלך הזכירה לי את הספר המיוחד הזה. הסיפור עם הכרישים נותר רבלנטי מאד לימינו אנו.... חלק מהסיפורים ממש קצרים, כמעט טלגרפיים.

מר קוינר פגש חבר עימו לא התראה מזה 20 שנה. "לא השתנית כלל" אמר לו החבר. "אוי" ענה לו מר קוינר.