ביקורת ספרותית על לפעום מחדש מאת אן רוז
ספר בסדר

---

אז שוב אני מרמה, ואחרי שקראתי סיפור קצר של עשרים עמודים, החלטתי שזה מעניין אותי לראות איך כותבים סיפור קצר טוב.
בכל אופן, הספר הבא הוא נובלה שכתוב שאורכה הוא 50 עמודים, וכמובן שזה קרץ לי, כי אני נפשית מותשת כרגע מהרבה דברים אז קשה לי לקרוא, וידעתי שאני אוכל לסיים אותה בשעה אחת.

התקציר שיכנע אותי שהכתיבה יותר סוחפת ורגשית מהסיפור הקצר שקראתי, ובאמת רציתי לבדוק את זה.
לא יודעת, פורמט הסיפור הקצר מעניין אותי מאוד כי אני אוהבת לכתוב אותם, אבל אני לא מרגישה שהם שלמים, ואני לא יודעת אם הם בכלל מסוגלים להיות שלמים כמו שאני רוצה שהם יהיו ועדיין להישאר סיפורים קצרים שאני נהנית לכתוב ולקרוא.
אז בקיצור, יש לי עניין בלקרוא נובלות קצרות כאלה, וזה לא רק כי יש לי מטרה מגוחכת של לקרוא 11 ספרים החודש, למרות שבממוצע אני מצליחה לקרוא בערך שבעה ספרים בחודש.
הסיבה שאני לוקחת את המטרה הזאת ברצינות, זה כי זה משום מה קל לי, למרות שזה מאתגר.
וכמובן שאני לא ארגיש שום סיפוק מזה שרק טכנית קראתי אחד עשר ספרים החודש, אבל זה עדיין כיף להתנסות בדברים חדשים כאלה.

בכל אופן, אז במרכז הסיפור יש זוג, אנה והנרי.
למרות שהנרי נראה מושלם, ומתייחס אליה מושלם, אנה מרגישה כלואה בתוך הנישואים האלה איתו, ומבקשת ממנו להתגרש.
והתקציר מעביר את זה יותר טוב:

"הנובלה לפעום מחדש, מאת אן רוז, מביאה את סיפורם של אנה והנרי ומאפשרת לנו להתבונן במשבר בחיי הנישואין שלהם לאחר הטרגדיה שפקדה אותם.

אנה מואסת בשגרת החיים המונוטונית ומרגישה כלואה בין ידיו של הגבר המושלם. כשהיא מבקשת להתגרש עולמו קורס, ואילו היא מגלה את התשוקה המחודשת בזרועותיו של זר מסתורי… האומנם?"
-

האם זה ספוילר שהזר המסתורי הוא בעצם בעלה?
אני צוחקת, כי זה כל כך ברור, זה פשוט כתוב בצורה שאי אפשר לחשוב שהגבר הזה הוא מישהו אחר ולא בעלה.
חשבתי רגע על איך יכול להיות שהיא לא מזהה אותו, ואז חשבתי על הסיבה בגללה הם מתגרשים ועל כך שהם לא שכבו שלוש שנים...
ואמרתי לעצמי, אוקיי זה קצת הגיוני.
כי זה ברור מההתחלה שאנה לא יכולה להרשות לעצמה לאהוב את הנרי בגלל מה שקרה, אז הסיפור הוא בעצם על האבל של אנה ומה שהנרי עושה עבורה, בעיקר מינית, כדי לגרום ללב שלה לחזור לפעום ולהרגיש שוב אחרי כל כך הרבה כאב.

לדעתי הוא כתוב טוב, אבל לא באמת צולל לעומק העניין, ואם יש בו מסר כלשהו, אז לדעתי הוא די שיטחי.
אבל הרגש עובר, גם אם הפתרון הוא קל מדי, יש משהו להרגיש שם, ולא גלגלתי עיניים, אז אני מניחה שהנובלה הזאת היא די בסדר.
לא יודעת אם יצא לי לקרוא עוד נובלות רומנטיות קצרות שכאלה, ראיתי שיש עוד אחת של אן רוז, אבל אני שמחה שקראתי אותה.
כי הייתי צריכה את זה, להתנתק מהקשיים שבחיי לרגע קצר, בייחוד אחרי יום טראומתי שכזה.
אבל זה בסדר.

ימים טראומתיים שכאלה קורים פעם בכמה זמן, וזה לא היה כזה גרוע כמו שזה יכל להיות.
כתבתי אולי שלושה קטעים על העניין... כשבכל קטע משהו מהכאב הוסר ממני, ובסופו של דבר סיימתי את העניין הזה עם הספר הזה.
וזה מוזר, אבל אני מניחה שהוא באמת עזר לי לשכוח ולעבור מזה הלאה.
מה שקצת מפריע לי זה שאני לא יכולה להגיד מעבר לזה שמשהו קרה, ושזה לא קשור אליי ישירות אבל כן נוגע לי ושובר קצת את הלב.
וזה גם משהו שיש כאן במשותף עם הסיפור הזה.
אנה גם לא מצליחה לדבר, לא יכולה להגיד מהי באמת מרגישה בנוגע למה שקרה, ורק אומרת שהיא רוצה להתגרש.
אני מבינה אותה, ואני גם מבינה את הנרי שהיה צריך לנסות לחלוץ ממנה את המידע בדרך קצת לא אמינה לדעתי.

אני חושבת שהדגשתי לעצמי כאן כמה דברים, וזה כבר סימן טוב.
אז אני אסיים עם ציטוט.
_

"הייתי נותנת הכול כדי לאבד שליטה, ללכת לאיבוד בנחשולי תשוקה משולחת רסן, באהבה מטורפת ללא גבולות וללא תנאים.
בכל יום אני בורחת לכמה שעות לתוך הספרים, חיה בעקיפין את חייה של הגיבורה התורנית. תוהה איך היה נראה יומי אילו איש העסקים האישי שלי היה רואה אותי, אילו היה באמת רואה אותי."

» ביקורות נוספות של סייג'
» ביקורות נוספות על לפעום מחדש