ביקורת ספרותית על התיקון של רוז גולד מאת סטפני רובל
ספר לא משהו

---

טוב, אז ככה. זה עוד ספר בסבב הקריאה שלי על ילדות תחת אימהות מתעללת, סבב שאני עושה מסיבות מגוונות וביניהן גם אישיות. אחד הספרים הקודמים בסבב נקרא "סוכר שרוף" ובו הכותבת קצת באה חשבון עם הבחירות האישיות של אמא שלה שכללו הזנחה, רעב ונטישה בעודה מהווה בת זוג לגורו בכת איזוטרית, ובמקביל גם חיה את ההווה בו היא מטפלת באותה אם שחולה באלצהיימר ודורשת השגחה מלאה ומסירות. ספר נוסף בסבב הוא הספר הקודם שכתבתי עליו, פעם בחיים של מירי רוזובסקי, שבו שני אחים מנסים לקיים חיים סבירים בעוד הם מגלים שאבא שלהם שנטש אותם בילדותם לא באמת מת כמו שהם חשבו, ועכשיו הוא זקן וחולה מאוד ורוצה בקשר, וסליחה על הספוילר. פעם בחיים זה לא העניין פה, זה רק דרך אגב. המשותף לשני הספרים הוא השינוי ביחסי הכוחות וההתמודדות עם קשיי ההווה לאור המצוקות והשדים שעולים מהעבר ומבסיס הקיום.

הספר הזה שייך לעוד קטיגוריה מבחינתי, קטיגוריה שאני המצאתי והיא "תסמונת הסופר הכותב על תסמונת", והיא מתארת את הסופר החמוד שקורא בעיתון או ברשת ידיעה הקשורה לתסמונת, מחלה או הפרעה כלשהי, ובטוח שזה רעיון מצוין להלביש סיפור עם דמות הסובלת מהתסמונת הזאת. במקרה הזה התסמונת המדוברת היא הפרעה נפשית הנקראת "תסמונת מינכהאוזן" שבה אדם בודה מחלות פייזיולוגיות לעצמו או לאחרים על מנת לזכות באהדה ובעניין בטיפול. בישראל התסמונת עלתה לכותרות עם הפרשה שנקראה "האם המרעיבה" ובה אישה משכונת מאה שערים בירושלים נאשמה בהרעבה ובהזנחה של הבן שלה וההגנה טענה לאי שפיות בחסות התסמונת. נראה שסטפני רובל שמעה ידיעה דומה והחליטה לכתוב סיפור בהשראה.

פאטי יוצאת מהכלא, לאחר 5 שנות מאסר באשמת הזנחה והתעללות בביתה רוז גולד. רוז גולד, עכשיו בת 21, קצת רזה, עם שיניים מקולקלות משנים של תזונה גרועה והקאות, בלי חברים בגלל שהעבירה שנים בבתי חולים ובחינוך ביתי, באה לאסוף את אמא שלה מהכלא. לרוז גולד יש בית, וגם ילד מקשר חולף כזה או אחר שהיא מגדלת לבד. ולמרות שיש לה את כל הסיבות הטובות להתעלם מאמא שלה ולנתק איתה קשר, היא אוספת אותה מהכלא, משכנת אותה בביתה, מוכנה לאכול מאוכל שהאם הכינה לה, ובסוף לאחר ביסוס קשרים גם נותנת לה לטפל באדם התינוק, ומכאן הכל מדרדר.

הספר עובר לסירוגין בין קולה של רוז גולד לקולה של פאטי, וזה מראש מלכודת עצומה שאני לא מבינה איך סופרים לא מקבלים נגדה שלל אזהרות. סטפני רובל נפלה במלכודת, ולא מצליחה לייצר שני קולות שונים לבנות המשפחה. בנוסף הסיפור של פאטי הרבה יותר מדי מודע לעצמו ולא מצליח להביא את המורכבות הגדולה של כשל פסיכאטרי. הפרקים של רוז כן יוצריים אמפטיה כלשהי, אבל העלילה כפי שהיא מתגלגלת נראית הרבה יותר מדי מאולצת ולפחות בעיני היא לא היתה משכנעת.

אז סטפני רובל עשתה מחקר משלה, אבל כנראה לא מחקר מספיק.
נקסט.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על התיקון של רוז גולד