ביקורת ספרותית על האותיות הקטנות - דרימלנד #1 מאת לורן אשר
ספר טוב

---

הכריכה שלו נראית קצת שונה פנים מול פנים, ולא בקטע רע.
אני לא יודעת איך להסביר את זה, אבל אני חושבת שזה כמו שתיקחו את הכריכה שאתם רואים כאן, תבהירו אותה קצת, ותוסיפו עליה פילטר כחול.
אני מדברת על זה, כי רק עכשיו אני מבינה למה התפלאתי ממנו כשפתחתי את החבילה וראיתי אותו פיזית בפעם הראשונה.

הכריכה המהממת כבשה את ליבי, והספר עצמו היה מספיק איכותי, אבל לא ממש יוצא דופן בתכנים שלו.
הסמאט היה טוב, ואני מרגישה צורך להסביר למה אני מתכוונת כשאני אומרת את זה:
1. העיתוי שלו היה טוב.
2. כמות הפעמים שבהן הוא התרחש הייתה נורמלית.
3. היה מספיק גיוון באקטים.

(הבהרה: סמאט זה סצנות מיניות.
ואני מבהירה את זה כי זאת פעם ראשונה שאני משתמשת במילה הזאת כאן, ואני לא יודעת עד כמה היא מוכרת.)
-

הדיבור קצת קיטשי, אבל אני חושבת שזה בסך הכול רומן רומנטי/אירוטי מעולה למתחילים.
וכמו שכבר ציינתי, לא ממש ראיתי משהו יוצא דופן בו, אבל הוא בהחלט עשוי טוב.
אין שגיאות כתיב תודה לאל, ורואן רכושני בצורה מקסימה, בצורה שגורמת לו להיראות יותר סנטימנטלי מאשר שתלטן.
ולמרות שזה לא מצא חן בעיניי לראות שיש פלייליסט שמצורף בהתחלה, כי אני לא מאלה שאוהבים את זה, זיהיתי בו כמה שירים טובים.
עכשיו כשאני מקשיבה לו דרך ספוטיפיי, אני יכולה להגיד שאני נהנית ממנו. (The fine print - lauren asher)

הטרופ הראשי כאן בעיניי הוא "גראמפי סאנשיין". (הבהרה: טרופ הכוונה לנושא נפוץ בז'אנר)
אם תלכו לרשימת הנושאים(טרופים) שבדרך כלל יש באתר עברית, תראו שכתבו שיש בספר הזה גם פער גילאים, וזה לא משהו שאני באופן אישי ציפיתי אליו כשבחרתי בספר הזה. והאמת, גם בקושי שמים לב.
באיזשהו שלב בספר מציינים את זה שרואן מבוגר מזהרה בשבע שנים, ולא ידעתי את גילו, אז שיערתי שהוא בטח בסביבות גילאי השלושים, שלושים ושתיים, ואז בהמשך אושר שזהרה בת עשרים ושלוש.
אז אני באופן אישי לא הייתי קוראת את הספר הזה בשביל הטרופ הספציפי הזה, כי בעיניי הוא בקושי הורגש כאן מעבר לאולי איזושהי בדיחה בנושא, ואני אישית בקושי הרגשתי שזה בגלל משנה משהו.
אני חושבת שצריכים לכתוב שפער גילאים הוא אחד מהנושאים רק כשזה באמת מורגש.

אז מהתקציר אנחנו יודעים שרואן צריך לשפץ את "דרימלנד", פארק שעשועים, על מנת לקבל את החלק שלו בירושה של סבו.
כדי לעשות את זה בהצלחה הוא שוכר זהרה, ועכשיו כשאני קוראת את החלק של זהרה בתקציר אני קולטת שמה שכתוב שם קצת מעצים את מה שתכלס קורה בספר הזה.
בכל אופן, אז הוא שוכר את זהרה, ומהתקציר אנחנו כבר יודעים שהוא מנשק אותה ושהוא איכשהו הגיע למצב שבו הוא מתכתב איתה בשם בדוי.

תראו, הספר הזה באמת כתוב היטב, אבל אני חושבת שההשפעה שלו חלשה, לפחות בחוויה שלי.
כי זה נשמע מגניב לא?
הוא מנשק את העובדת שלו ואז מתחיל להתכתב איתה בשם בדוי ובחלק שלה בתקציר כתוב שמשהו משתנה ביניהם כשהיא מגלה את הסוד שלו… ובעיניי זה פשוט נשמע יותר טוב ממה שזה באמת.
בעיקר החלק של "מגלה את הסוד שלו".
אל תצפו לאיזה סוד מדהים, ולא אכפת לי אם זה ספוילר בעיני מישהו, כי זה פאקינג מגוחך-
הסוד שהיא מדברת עליו בחלק שלה בתקציר, זה שהוא עושה את כל העבודה שהוא עושה בדרימלנד כדי לקבל את החלק שלו בירושה, ושאחרי שהוא יבצע את המשימה הוא יעזוב את דירמלנד כדי להיות סמנכ"ל כספים עבור אחיו הגדול. (דקלן, שבגלל הצוואה של סבו צריך להתחתן ולהכניס מישהי להיריון כדי להפוך מנכ"ל.)

אני ללא ספק רוצה לקרוא את ההמשכים שיש לסדרה הזאת, כי כן מעניין אותי אם שני האחים הגדולים יותר של רואן, קאל ודקלן, הצליחו לעמוד במשימות שלהם ולקבל בירושה את החלק שלהם במניות החברה.
כי הספר הזה כבר מציג לנו את שלושתם, ואנחנו כבר יודעים פחות או יותר מה סבא שלהם ביקש מהם לעשות, והם די תלויים אחד בשני, כי אם אחד מהם לא יעמוד במשימה, אז המניות שלו ילכו לאבא שלהם, ומסתבר שהם מתעבים אותו ולא מוכנים שזה יקרה.

זה רומן טוב בעיניי, אפילו שהתקציר גורם לספר להישמע הרבה יותר אפל ממה שהוא באמת. עדיין נהניתי ממנו. ואם לקרוא את הספר הזה בשביל טרופ כלשהו, אז בעיניי קצת בשביל ה-"רומנטיקה בעבודה", אבל בעיקר בשביל ה-"גראמפי סאנשיין".
אני באופן אישי חושבת שאני פחות מתחברת לטרופ של הגראמפי סאנשיין, באופן כללי, ואני תוהה אם אלו שכן אוהבות עפות על הספר הזה.

גראמפי סאנשיין, למי שלא יודע זה כשדמות אחת היא חייכנית, חברותית ומוחצנת בעוד שדמות אחרת היא מסוגרת, רגזנית וקרת לב.
בדרך כלל האישה היא הסאנשיין והגבר הוא הגראמפי, וזה מה שקורה כאן, ואני חושבת שבגלל זה הספר הזה קצת בסיסי בעיניי.
ממש אל תבואו עם ציפיות גדולות, ואל תצפו שזה שרואן הוא הבוס שלה הופך את הספר לאפל, כי בפועל הוא לא הבוס הישיר שלה והיא לא עובדת איתו ישירות.

אז בשורה התחתונה, אני חושבת שאפשר ליהנות מהספר הזה כשבאים אליו עם הציפיות הנכונות.
תצפו לקיטשיות, כי רואן רואה את זהרה כשמש חייכנית שאין מצב שהיא פאקינג אמיתית, וזהרה רואה את רואן כבוס קר לב ונוקשה שבקושי מחייך, ושהיא מצפה ומחכה להוציא ממנו חיוך.
אני חושבת שהרומן הזה עושה את כל מה ששאר הרומנים עושים בצורה טובה, אבל בצורה נכונה מדי. בצורה של: "אלו כללי הרומן רומנטי" ו-"ככה תעשי את זה נכון ובצורה שאינה פרובלמטית".
בעיניי, פשוט אין לו את האקס פקטור שהוא צריך על מנת להיות עבורי ספר של חמישה כוכבים.

למרות שהפעם החלטתי שלא לקחת ציטוטים מהספר, ולכן גם לא סימנתי לעצמי את החלקים שאהבתי, אני עדיין רוצה לתת לכם טעימה מהספר.
הציטוט הבא לא עושה ספוילר, אבל אני באופן אישי ממליצה למי שרוצה לקרוא את הספר לוותר עליו, רק כי אני יודעת שאני בתור קוראת הייתי מעדיפה להיחשף לסצנה הספציפית הזאת דרך הספר עצמו, ולא דרך ביקורת.
*הציטוט מכיל שפה גסה*
_


"אם תדברי אליי ככה שוב מול אנשים אחרים -"
"תן לי לנחש. אתה תפטר אותי. זה קצת צפוי מדי לטעמי אבל אני מכבדת את זה, מאחר שאתה הבוס."
הוא מסתכל עליי כאילו הוא לא מסוגל להאמין שדיברתי אליו כפי שדיברתי. ולמען האמת, גם אני לא מאמינה. והפעם אני לא בדיוק יכולה להאשים את בקבוק היין באומץ או בטיפשות שלי. משהו בו גורם לי לרצות ללחוץ לו על כל הנקודות הרגישות. אני רוצה לראות את רואן האמיתי, זה שמתחת לכל שכבות הקרח והאדישות.
גבותיו מתכווצות. "אני מסוגל לעשות דברים יותר גרועים מזה."
גל של צינה נורה במורד גבי. "למשל?"
"לא נראה לי שאת רוצה לדעת."
אני מעמידה פנים שהאיום שלו לא מטריד אותי, אף על פי שליבי דוהר. "כדאי מאוד שיהיה לך זין עצום שיגבה את הגישה הזאת, אחרת אנשים עוד עלולים להתאכזב."
"את מוזמנת לשלוף סרגל ולבחון את התיאוריה הזאת."
"השארתי את זכוכית המגדלת בבית, אז אולי מחר." אני בטוחה לגמרי שהילדה הטובה שבי עזבה אותי מזמן.
משהו משתנה בינינו. עיניו מתכהות כשהוא בוחן אותי. אני לא בטוחה אם הוא רוצה לחנוק אותי, לפטר אותי, או לזיין אותי עד שאיכנע לו. "את תמיד כל כך קשה?"
"אני לא יודעת. אתה תמיד כזה שמוק?"

» ביקורות נוספות של סייג'
» ביקורות נוספות על האותיות הקטנות - דרימלנד #1