ביקורת ספרותית על מתנת כוכבים מאת ג'וג'ו מויס
ספר בסדר

---

"הי, צ'רלס דארלינג, אתה מוכן לבדוק מה זה הרעש הזה בחוץ ליד השער? אני באמצע כתיבה, ואתה יודע כמה אני צריכה שקט כדי לכתוב". צ'רלס נאנח בשקט, השאיר את המחשב הנייד שעליו תיקתק כתבה לעיתון, החליף את נעלי הבית במגפיים, והלך החוצה לבדוק מה קורה, ואחרי כמה דקות חזר הביתה.

"פאולין האני, צר לי להפריע, אבל זה בשבילך. הם לא מוכנים ללכת בלי שידברו איתך, ואני חושב שאת חייבת להם את זה. אחרי הכל, את יצרת אותם וכתבת עליהם ספר. יש להם את הזכות לשיחה איתך". פאולין שרה, הידועה יותר בשם העט ג'וג'ו מויס ראתה את הצדק בדבריו של בעלה. "תשתו תה, אולי?" והיא הזמינה אותם אל פינת האוכל שם חיכו לה קנקן תה, עוגיות, סקונס, וכריכי מלפפון, על מערכת כלי חרסינה מעוטרים בוורדים. לחברות היא תמיד מספרת שירשה את מערכת הכלים הזאת מסבתה המנוחה, אבל האמת שהיא קנתה אותה במכירת חצר באחד הבתים בסביבה. האורחת הראשונה התיישבה, פרשה מפית לבנה על הסרבל השימושי שלבשה, והחזיקה בעדינות בשתי אצבעות את ספל החרסינה שהוגש לה. "את אליס, נכון?" ניחשה מויס, ואליס הנהנה. השאר התיישבו בעקבותיה, אם כי בצורה פחות מעודנת, ונראו קצת נבוכים. ג'וג'ו הבינה שהיא צריכה לקחת את המושכות של השיחה אליה, והיא התחילה "אליס, אני מבינה שיש לך משהו לומר לי". אליס הנהנה שוב, ואז אמרה: "למה בכלל הכנסת אותי לספר הזה?", ג'וג'ו הבינה מיד למה הכוונה, היא הלא כתבה את אליס, ואמרה בהתנצלות: "ככה זה, אני בריטית, הדמויות שאני מכירה הן בריטיות ודרכן אני כותבת. וגם הקהל הראשון שלי הוא בריטי, אם אני ממקמת עלילה באמריקה, אני צריכה לפחות לשלוח לשם שגרירה שתוביל אותה". אליס מחתה: "זה לא תירוץ. הקהל. זה לא הספר הראשון שלך. את כבר סופרת בינלאומית, הקוראים יבינו. גם לא היית חייבת לקחת את העלילה לארצות הברית ולמקומות שאת לא ממש מכירה. ואני אוהבת בגדים יפים! שתדעי, הייתי יכולה להשאיר לי קצת בגדים יפים ללבוש! רצית לכתוב על ספריות ניידות ועל רכיבה על סוסים, אני מבינה. אבל גם בבריטניה היו ספריות ניידות, את יודעת! ואז אולי הייתי יכולה להתלבש כמו שצריך. וחוץ מזה, מה הסיפור של בנט? חיתנת אותנו, אבל לא הסברת מה הקטע שלו - הוא הומו? הוא אימפוטנט? ---"

"וירג'יניה! די וירג'יניה!! תשבי יפה, אנחנו אורחות פה!" נזיפה מהצד קטעה את הנאום הנרגש של אליס, וג'וג'ו שמה לב שיש עוד אישה בחדר, ועל ברכיה יושבת פעוטה קטנה ושובבה. האישה הסתכלה אל ג'וג'ו בהאשמה וג'וג'ו הבינו שזו מרג'רי. "בכלל לא רציתי אותה, את יודעת. את בטוח יודעת, כי את המצאת אותי, אישה משוחררת וחופשייה שרוצה אהבה, אבל לא זוגיות ממוסדת ולא את כל הכרוך במשפחה. בסוף לא רק שגרמת לי להתחתן, גם תקעת אותי עם ילדה. לא שמעת על נשים שלא רוצות ילדים? יש כאלה. היו גם בתחילת המאה שעברה. בעיקר אם היה להן רקע משפחתי קשוח כמו זה שהמצאת לי. ועוד סיבכת אותי בצרות משפטיות. למה? מה זה תרם לעלילה? למה לא להתמקד בספריה הנפלאה שהקמנו ובכמה אלינור רוזוולט היתה מאושרת מהמיזם הזה, על אף כל הקשיים? היו מספיק קשיים, שם בקנטקי, בלי להתחיל עם האשמה מופרכת, ואז למצוא לה פתרון מופרך לא פחות".

בשלב הזה ג'וג'ו היתה נבוכה מההאשמות והסתכלה סביבה כדי לחפש מישהו שיוכל לעזור לה. אולי מיס סופיה? או השריף? או פרד? או גברת בריידי. הם כולם היו שם, אבל בעיון ממוקד יותר היא ראתה שכל אחד ואחד מהם לא באמת קיים. הוא רק דמות שטוחה מצויירת על קרטון. אליס שמה לב למבטים האלה וצעקה "את שמה לב מה עשית? חיברת אותי בספר עם דמויות שטוחות שאי אפשר לבין אותם או את המניעים שלהן. כל קו עלילה שהתחיל טוב הבאת אותו לסיום, או שהכנסת עוד עלילות משנה מופרכות באמצע שלו. בסוף לא יצא סיפור - לא על קנטקי, לא על הספרייה הניידת שהיתה שם, ולא על שום דבר, ואני תקועה עם פרד". והיא הפסיקה פתאום, כאילו נבהלה מהצעקות של עצמה. מרג'ורי חיבקה אותה בעדינות והובילה אותה החוצה.

ג'וג'ו מויס פקחה עיניים ואמרה "אתם בכלל לא קיימות. אני המצאתי אתכן. אתן דמויות בדויות ולא מאיימות עלי", צ'רלס בעלה הסתובב במיטה ושאל מנומנם "מה קרה יקירתי?" וגו'ג'ו ענתה לו: "אוי, דיר, אתה לא מאמין איזה חלום היה לי".

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על מתנת כוכבים