ביקורת ספרותית על הטעות המושלמת מאת קיילי סקוט
ספר טוב

---

*ביקורת למבוגרים בלבד*
תקשיבו, אני לא יודעת איך לגשת לביקורת הזאת.
אני רק יודעת שאני מרגישה כמו ילדה קטנה שעומדת לפוצץ טרופית באמצע שיעור אנגלית.
כבר עשיתי את זה פעם אחת, וזה היה נורא מספק עבורי.
אני לא יודעת מה קורה לי, אני לא יכולה להכיל את כל הרגשות האלה, אני שבר כלי.

אני חושבת שהיום גיליתי, שאני אוהבת לקרוא על סקס.
באמת שאין דרך יותר טובה לנסח את זה, כי הייתי בטוחה שאני הולכת לתת לספר הזה שלושה כוכבים, ואז באיזשהו שלב בשליש האחרון של הספר התחלתי להרגיש אחרת.
ואז שאלתי את עצמי למה, ומה השתנה, והתשובה שהראש שלי נתן לי היא: "הסקס כתוב ממש טוב".

אוקיי, נראה לי שנרגעתי טיפה מהאפילוג (אני אסביר לכם בסוף מה הייתה הבעיה באפילוג), עכשיו בוא נעשה את זה כמו שצריך.
יש לי כבר את כל המילים בראש, רק להוציא אותן החוצה בצורה הגיונית וברורה. משימה פשוטה סאנשיין. באמת באמת פשוטה.

אז ככה, במקור רציתי להתחיל את הביקורת הזאת במילים הבאות:
אני חושבת שאפשר לדעת מהתקציר של הספר, שהוא כנראה הולך להכיל סצנות סקס מפורשות ולוהטות.
ולרוב אני לא מעוניינת בספרים כאלה, אבל הכריכה גם רומזת שזה נעשה בטעם טוב, ושזה לא עיקר כמו ברומנים אירוטים.

אז בתקציר כתוב שאדל בת השמונה עשרה עשתה טעות איומה, התבלבלה בין ידידות אפלטונית לאהבה, וניסתה להתחיל עם השותף של אביה, פיט המבוגר ממנה בחמש-עשרה שנה.
היא עשתה את זה בזמן מסיבת יום ההולדת שלה, כנראה כי היא חשבה שעכשיו שהיא חוקית זה אומר שהם יוכלו להיות ביחד.
אבל לצערה, אביה תפס אותה באותו הרגע המביך, והיא גורשה מהאזור בבושת פנים.
שבע שנים עברו, ועכשיו היא חוזרת כדי להשתתף בחתונת אביה, כשהיא בוגרת יותר ועדיין דלוקה על פיט. או כמו שכתוב בתקציר:
"היא כבר לא ילדה, אלא בחורה בוגרת. היא בטוחה שהיא מסוגלת לצלוח את אירוע החתונה ולהישאר מנומסת…
עוד טעות ענקית מצידה, כי כשהיא רואה אותו שוב, הרגשות הישנים צפים ועולים.
האם העבר יחזור על עצמו ואדל תשחזר את היסטוריית הטעויות שלה?"

זה היה מוזר להתרגל לסיפור הזה, כי בהתחלה לא הצלחתי להבין איך זה היה הגיוני מצד אביה, שהיא תתארח בבית של פיט.
אבל בהמשך הסיפור כשהבנתי שפיט שכן של אביה, ושהבתים שלהם קרובים, זה הפסיק להציק לי.

תקשיבו...
מההתחלה הבחורה חושקת בו, ואני מרגישה צורך להגן על פיט ולהגיד שהוא באמת לא עשה שום דבר כדי לעודד אותה.
ואני חושבת היא אפילו אמרה את זה בעצמה לפיט, שכל מה שהוא עשה זה לנשום ושזאת לא אשמתו.
יש משהו מעורר מחלוקות בנוגע פער גילאים, ואני חושבת שזה די ברור שהפער בין 18 ל-33 אינו זהה לפער בין 25 ל-40.
הסיבה שרציתי לקרוא את הסיפור הזה, זה כי ידעתי שהם הולכים להיות ביחד, אבל פשוט לא יכולתי לדמיין את איך שזה הולך לקרות.
איך לעזאזל פיט שדחה אותה כשהייתה ילדה בת 18, ולא ראה אותה כאישה מסיבות ברורות, יכול להיות בסדר עם לשכב איתה כשהיא בת 25?
אני מניחה שזה שהוא לא ראה אותה שבע שנים, וזה שהיא כבר בוגרת והוא עדיין מתנהג כמו רווק צעיר שמחליף בחורות במהירות… הפך את זה להגיוני לי.
משום מה ארבעים נשמע לי כל כך מבוגר, אבל עם איך שפיט מתנהל זה לא נשמע לי כזה זקן.
למרות שבהחלט קשה לי לדמיין בחור בן ארבעים שלפי ניסוחה הקלאסי של אדל - "מרטיב תחתונים".
אבל אני בגילה, אז אם אני חושבת שהוא לא מבוגר מדי בשבילה מבחינת התאמה, נראה לי שאני יכולה לסמוך על עצמי.

למרות פער הגילאים ביניהם, יש דגש על זה שהם היו חברים טובים בעבר, לפני שאדל חצתה את הגבול.
אז עכשיו פיט כועס עליה, כי בגללה מה שהיא עשתה הוא לא ראה אותה שבע שנים, והיא פשוט חירבה את החברות ביניהם וסיבכה את היחסים בינו לבין אביה כשהיא - "התחילה איתו".
אני אגיד אפרט לכם בסוף הביקורת איך היא בדיוק התחילה איתו.

אני חושבת שנהניתי מאוד מהשנייה הראשונה, כי ידעתי לקראת מה אני הולכת, והייתי מאוד בקטע של זה.
המשפט הראשון שגרם לי לקום מהמיטה ולהחניק צרחות התרגשות היה:
"הוא בחן את תווי פניי. אני מניחה ששנינו היינו סקרנים. הפעם האחרונה שהיינו יחד באותו החדר הייתה במסיבת יום ההולדת השמונה-עשר שלי.
השיער שלי היה קצר והחצאית אפילו קצרה יותר. איזה לילה איום באופן מרהיב זה היה."
-

זה פשוט עושה משהו, אתם מבינים למה אני מתכוונת?
מכין את הקרקע, המתח כבר באוויר ואנחנו רק בעמוד שש.

אתם יודעים מה הדבר הכי חשוב בספר כזה?
זאת אולי שאלה רטורית… תשובה: הסקס כמובן.
אבל למה הסקס הוא הדבר הכי חשוב?

כי כשאתה קוראים ספר על בחורה בת עשרים וחמש, שממש רוצה להזדיין עם בחור בן ארבעים, ואתם מרגישים את העינוי הזה שלה... את הטאבו שיש בדבר, וזה ככה במשך לפחות חצי הספר…
אז אתם תרצו שהסקס שלה איתו יהיה מספק; לא?
אני רק אומרת שבתור קוראים - אנחנו אמורים לרצות שהדמות הראשית תשיג את מה שהיא רוצה… אפילו אם זה רק את הזין של איזה מישהו בתוכה.
אני מציינת את העובדות פה, כי אין מצב שיש מישהי שרוצה לקרוא את הספר הזה ומקווה שהם לא ישכבו במהלכו.
אם כן, אז זה ממש מצחיק, ואני אשמח לשמוע למה אותה קוראת רוצה לעשות את זה לעצמה.

אז אני שמחה לבשר שקטעי הסקס כתובים ממש טוב, יש גיוון באקטים, וזה כתוב בצורה שהיא מספיק מפורטת אבל לא יותר מדי לטעמי.
אני לא אגיד מה בדיוק היה, כי אפילו שזה "רק סקס", זה עדיין ספוילר לפרט איזה בדיוק סוג של סקס זה.
כי אנשים שוכבים בהרבה צורות שונות בעידן הזה.
יש כל מיני תנוחות, משחקים מקדימים, אז אני באמת לא רוצה להרוס למישהו את ההנאה מההפתעות שבדרך כלל יש בקטעים כאלה.

בספר הזה אנחנו עוברים שוב ושוב בין נקודת המבט של אדל כשהיא הייתה נערה, לנקודת המבט שלה בהווה, כשהיא מתארחת בבית של פיט.
זה היה די מהנה לקרוא עמוד וחצי על העבר, ואז לחזור להווה ולראות איך שהם שניהם מרוחקים בגלל מה שקרה בעבר והאי נעימות בדבר.
הכריכה לגמרי נותנת את הוייב הנכון, כי היו סצנות שלהם בבריכה של פיט, וזה היה די מתוח שלמרות שפיט מרגיש לא הכי בנוח עם אדל בגלל כמה מה שקרה בעבר וזה שהם עדיין לא דיברו על זה והשלימו - הוא בכל זאת איכשהו הוא מוצא את עצמו איתה לבד בבריכה בלילה.
בזמן שאדל בביקיני ומנסה להבין אם פיט מסתכל על הגוף שלה או לא, אם אולי עכשיו הוא רואה אותה כאישה.

אני חושבת שזה החלק שהכי אהבתי בסיפור…
הרצון של אדל שפיט יראה אותה כאישה, והדברים שמטופשים והדי ילדותיים שהיא עשתה בשביל זה.
אהבתי את איך שהיא מדברת, ואיך שלפיט לא נוח עם זה שהילדה שהוא הכיר התבגרה ועכשיו יכולה לעשות כל מיני החלטות גרועות.
אני שמחה שהדרך שבה הוא היה מגונן כלפיה לא נראתה לי "אבהית" או שתלטנית מדי, אלא שפשוט נראה שהיא חשובה לו.
אני חייבת לציין שגם מערכת היחסים שלה עם אביה, לא נראתה לי ממש "אבהית".
כאילו, מעבר לזה שהוא לא רצה שפיט ישכב עם הבת שלו, רוב הזמן היה נראה שכולם מאוד בוגרים וחברים אחד של השני.
אהבתי את שאנטי, הארוסה של אביה, כי היא הוסיפה קלילות כי היא בניגוד לאביה של אדל לא נבהלה מהאפשרות שאולי יקרה משהו בין פיט ואדל.

**הספוילרים ששמרתי לסוף**

1.האפילוג - הספר נגמר בסצנת סקס.
אני לא הכי מבינה את הבחירה הזאת של אפילוג שהוא ברובו עוד סצנת סקס, בנוסך להצצה קטנה לעתיד הלא רחוק בחיי הדמויות.
אגב, היא גם החליטה להוסיף פלייליסט, שאני אישית לא מכירה אף שיר בו.
הייתי בהחלט מעדיפה כמה תודות לעורכת ולמשפחה, אבל שום דבר כזה, פשוט אפילוג עם סקס ופלייליסט.
אני באמת לא בטוחה מה אני מרגישה כלפי הבחירות האלה.

2.עכשיו בנוגע לאיך שאדל התחילה עם פיט.
מהתקציר חשבתי שהיא נישקה אותו או משהו, ושווה לקרוא את התקציר, כי אני חושבת שהוא מצייר תמונה ברורה של לקראת מה מי שמחליט לקרוא את הספר הזה הולך.
בכל אופן, מסתבר שהיא חשפה את השדיים שלה מולו כי היא רצתה שהוא יראה אותה כאישה.

אתם לא רואים את הפרצוף שלי כרגע, אבל אני נראית כמו מישהי שעושה פרצוף של "אוווו" - כאילו שזה חמוד.
נראה לי שזה כי אני פשוט באמת חושבת שזה חמוד.
ילדה בת שמונה עשרה רוצה שהקראש שלה יראה אותה כאישה…
אני עדיין לא בטוחה איך לדרג את הספר הזה, אבל אם אני אתן לו ארבעה כוכבים, זה יהיה בגלל שממש אהבתי את אדל.
ואחרי הציטוטים שאני עומדת לשתף אתכם, אולי תצליחו להבין גם למה.
אני פשוט אציין מראש, שמה שאני כל כך אוהבת בציטוטים האלה זה את איך שהראש של אדל עובד.
אני חושבת שהיא מצחיקה אבל בקטע פתייני, משהו שהזכיר לי בקטנה את נועה מ"רוזנפלד".

אגב, לקראת סוף הספר התחילו להופיע שגיאות, כאילו שמרוב התרגשות מי שהיה אמור לזהות אותן פיספס.
אז אם יש משהו מוזר באחד הציטוטים, אני לא אני האחראית.
_

"הגובה שלי היה ממוצע ובכל זאת, הוא היה גבוה ממני בראש וחצי לפחות.
גובה מושלם בשביל להביט בי מלמעלה ולהעמיד אותי במקום."
-

"זה היה החלק של חשיפת השדיים?"
"בדיוק," אמרתי. "אבל אתה לא יכול לשכוח את המילים, פיט. היו מילים. תדע שהתאמנתי על הנאום הרבה זמן. על אף שברגע עצמו, שכחתי את רובו בגלל בהלה פנימית ואלכוהול. אבל אלה היו מילים פיוטיות בעלות משקל שהיו אמורות לשכנע אותך בנחישות ובצדקת המטרה שלי."
"צדקת המטרה שלך?" הוא זקף את גבותיו ולגם מהמשקה שלו.
"אלוהים. אז מה הייתי אמור לעשות במהלך כל הסיפור הזה?"
"אני לא יודעת. להתמלא אושר?"
"לא, בחייך. איך באמת חשבת שאגיב?"
"איך חשבתי שתגיב?" נאנחתי. "אחרי מחשבה מעמיקה בנושא, הייתי מהמרת על זה שתגיד לי להפסיק להתנהג כמו מטומטמת וללבוש בחזרה את הבגדים שלי."
הוא גיחך. "נשמע הגיוני."
"אבל כמובן שהייתה בתוכי גם להבה קטנה וצנועה של תקווה שבערה בחזה שלי, שאתה תהיה המום ונדהם עד כדי כך שתודה שאתה מרגיש בדיוק אותו הדבר," אמרתי. "ואחר כך הייתה מגיעה נשיקה מלאת תשוקה ופרק ביתוק הבתולים של הערב."
"הייתי אמור לבתק את בתולייך בפרוזדור הבית של אבא שלך?"
הוא שאל כשהבעה מעט מזועזעת על פניו. "את כנראה חושבת שיש לי ביצים מפלדה."
-

"אני לא אומרת שרגשות הם האויב, כי זה ישמע מטורף. אבל כולם יודעים שהם האויב."
-

"הוא הושיט את ידו ואחז בידי. האצבעות שלנו התלפפו אלה סביב אלה מתוך אינסטינקט צרוף. זה היה כמו לצייר קווים על החול בקו החוף; הגלים כל הזמן שטפו אותם."
-

לקח לי רגע לזהות אותו. זה היה אביו של פיט, והשנים לא שינו אותו כלל.
"פיטר גאלגר נמצא?"
"הוא יצא לאחד האתרים אבל צפוי לשוב בקרוב."
המבט שלו התקבע עליי, וקמטים נוספים הופיעו לצד פיו. אלה לא היו קמטי צחוק. "את הבחורה, נכון?"
"כן, אני 'הבחורה'." הסתובבתי בכיסא המשרדי כי לשבת בדיוק מולו, ודיברתי אליו בנימוס מופרז. "בכל זמן, בכל מקום בעולם, כשמישהו מדבר על בחורה, הוא למעשה מדבר עליי. מדהים, מה?"
הוא הזעיף פנים לנוכח דבריי, ואני חייכתי אליו.
נדיר שדיבור מתחכם יוציא אותך מצרות, אבל הוא בהחלט הופך את הצרות ליותר מהנות.

» ביקורות נוספות של סייג'
» ביקורות נוספות על הטעות המושלמת