ביקורת ספרותית על פני הדרקון - אינדיאנה ג'ונס הצעיר #11 מאת ויליאם מק-קיי
ספר טוב

---

את הספר "אינדיאנה ג'ונס הצעיר: פני הדרקון" מאת ויליאם מק'קיי (הוצאת ספרית מעריב, 1994) קראתי בערך בגיל 12 ואהבתי מאוד. מה גם שג'ונס היה אחד מגיבורי כילד ובסרטים ובסדרה עליו צפיתי פעמים אינספור. "אינדיאנה ג'ונס הוא הגיבור הנועז שאתם מכירים מהסרטים" (עמוד 1), נכתב בפתח הספר (ולמעשה, בפתח כל ספר בסדרת הספרים הזו), אבל גם הוא היה פעם נער. הנרי ג'ונס הבן, המכונה "אינדיאנה" (אינדי), הוא נער בן 15 החי עם אביו הפרופסור להיסטוריה, הנרי ג'ונס האב, ונודד עמו ברחבי העולם, בהתאם למחקריו ולעבודתו האקדמית. השנה היא 1914, מלחמת-העולם הראשונה פרצה (וג'ונס הצעיר עוד עתיד להתגייס לצבא ולקחת בה חלק כלוחם חי"ר כקצין וכמרגל), ויצרה קשיים בפני ג'ונס האב להמשיך במחקריו באירופה, ולכן הפליגו השניים לסין בכדי שהאב יוכל להמשיך במחקרו אודות הנוסע האיטלקי המפורסם מרקו פולו, שבימי הביניים הגיע עד לסין הרחוקה. בהפלגה התיידד אינדי עם סמל נט ווריק מצבא היבשה האמריקני. "ווריק התגייס לצבא בשנת 1885, והשתתף בחלק מהקרבות האחרונים נגד האינדיאנים" (עמוד 8). בהמשך אף שירת בסין והשתתף בדיכוי מרד הבוקסרים. אך האם ניתן לבטוח בו? כאשר בכליו של אינדי מתגלה פסלון דרקון מוזהב שהיה שייך לקיסר סין מגלים אינדי ואביו שלמעשה מוטב להם לא לבטוח באיש.

במנוסתם משודדים, חברי אגודות סודיות ופושעים תאבי בצע הגיעו פרופסור ג'ונס ואינדי למחנה בעלות הברית, בריטניה ויפן, שצבאם ערוך לתקוף את צ'ינגדאו שבידי הצבא הגרמני. בספר העיר מפקד הכוחות הבריטים שצרו לצד הכוחות היפנים על הקווים הגרמניים בצ'ינגגדאו כי תקיפות חיל האוויר היפני היו בחזקת התנהגות לא ספורטיבית. "בקרבות אמורים לנצח על הקרקע, לא באוויר. שימו לב לדברי, רבותי. אם נרשה לאנשי המכונות המעופפות הללו לפרוץ כל גדר, הדבר הבא שהם יתחילו לעשות הוא – להפיל פצצות על ספינות. הצי של הוד מלכותו לא ירשה זאת. אני סבור שעלינו להפסיק את הניסוי הזה, אדוני" (עמוד 71). אביו של אינדי תהה אף הוא מה קרה להתנהגות האבירית במלחמה, ואילו בנו השיב לו בשום שכל שהיא פסה מן העולם כאשר האבירים "ישבו להם בבטלה ואמרו שהתותחים לעולם לא יהפכו לכלי-נשק רציני" (עמוד 72). "תאגידים שלא משתנים מתים. אנשיהם ממשיכים הלאה. צבאות שלא משתנים, ממשיכים הלאה. אנשיהם עשויים למות", כתב בשעתו תא"ל ערן אורטל וצדק. באפילוג ההיסטורי לספר ציין המחבר בצדק כי "למרבה הצער, היו חיילים רבים מדי כמו גנרל קינן-פודרינג בשני הצדדים הלוחמים במלחמת-העולם הראשונה. מכיוון שלא הצליחו להבין את השינויים שהביאה הטכנולוגיה לשיטות הלוחמה, במיוחד מכונות-ירייה ומטוסים, נהרגו מיליוני חיילים" (עמוד 95).

אך גם בשבתם במחנה הצבא גילו אינדי ואביו שהשודדים בעקבותיהם ובשיאו של הספר הם נמלטו מרודפיהם היישר ללב ליבה של התקפה חזיתית יפנית על ביצרו צ'ינגדאו. שם "אינדי למד הרבה על הדרך שבה פועלים צבאות באפילה שלפני עלות השחר, בשישה בנובמבר, 1914" (עמוד 85). במהלך ההתקפה היה אינדי עד לדו-קרב חרבות בין קולונל מסהירו היפני לבין מפקד בכיר בצבא הגרמני, הברון פו דיבן. בעוד הסיף של פון דיבן שיסף, "מסהירו זינק וחלף לידו, חרבו שלו נראתה כאילו היא נגררת על הקרקע. ואז היתה תנועה מהירה מאוד, מהירה כל-כך שלא ניתן היה לעקוב אחריה" (עמוד 90). רגע לאחר מכן הסתובב פון דיבן ונפל מת לקרקע. לאחר הקרב "החיילים היפנים הסתערו קדימה במדרון, בצעקה רועמת "בנזאי!" הגרמנים עוד היו המומים מכדי להשיב באש" (עמוד 90). ומה בנוגע לפסלון דרקון? צריך לקרוא את הספר כדי לדעת.

הספר מותח, מלא מידע היסטורי מרתק ומהנה מאוד. מומלץ!!!

» ביקורות נוספות של פרל
» ביקורות נוספות על פני הדרקון - אינדיאנה ג'ונס הצעיר #11