המטופלת השקטה הוא ספר בלתי אמין בעליל. הפתיחה שלו - אקספוסיציה בת כעשרה עמודים - דומה להוראות של במאי לשחקנים לפני קריאת תסריט. ההסברים, ההנמקות, ההתנצלויות - דידקטיקה ספרותית. בספר שכתוב כהלכה הדברים מבצבצים באופן טבעי. כותב בלתי מיומן, ועורך מחורבן, מרשים להביא לדפוס פלט מחשב שכזה. הפסיכולוג הקליני תיאו - מניע העלילה כביכול - במקרה הטוב הוא מפיק על, אין לו כללי עבודה ולא אתיקה, ידו בכול. הוא לא פסיכולוג ולא נעליים. הסופר קרא כמה מושגים בפסיכולוגיה בסיסית למתלמד והעתיק אותם. כל פסיכולוג בינוני מת מצחוק. אלישה היא ציירת כמו שאני זמרת. הסמלים שהסופר מחבר ליצירותיה מלאכותיים וקלושים. המבנה של הספר: גוף שלישי בדיבור על אלישה אחת, מעבר לגוף ראשון על תיאו אחד, המשכו ליומן של מי שהתפקיד שלה לשתוק יפה, והמצאת עלילה הקושרת באופן נסיבתי את גיבורה אל"ף לגיבור בי"ת כדי להסביר מה הקשר אלישה-גבריאל-תיאו, ובין לבין התאהבות קלישאתית - מופרך והזוי. סוף הספר הוא סיכום הסברים דידקטיים - מעין מדריך תפעול - למי שלא הבין את כוונת המשורר. חלקים קטנטנים בספר מעניינים לרגע, אבל הסרק והתפל עולה על כולנה. רומן רומנטי עקום פרי הסדנה של הוליווד רבתי.

קראתי. ראוי ומרגש. כתוב בשפה קולחת ומחזיק את הקורא במתח.

יום הולדת שמח, אדולף היקר, הוא ספר שמתנהל בעצלתיים ונועד לתאר את קורות חייה של אירנה, מי שלימים תיקרא אורנה פורת, השחקנית ומייסדת תיאטרון הילדים. המחברת שלו, ליטל פורת הבת, יודעת כתיבה, אך זקוקה לפרקים שלמים ארוכים וטרחניים כדי לתאר כל אירוע כיד הדמיון המייגע: לידה, קבלת מכתב, נסיעה על אופניים, אמא, אבא, דודים, וכיו"ב. עניינים שוליים מקבלים נפח אדיר ויומיומיות משמימה. המחשבות ההתכנויות וההשערות מגביהות עוף. חצי ספר עבר, ואירנה איננה גדלה משמעותית. הכותבת נאחזת בילדות רבת עלילות שאין בה ממש. עורכת כתב היד אינה מרסנת, איננה מקצרת, והקורא הולך ומאבד עניין. וחבל. 528 עמודים, שהיו יכולים להיות 220 עמודים מהודקים, מגובשים ואיכותיים לא מוצאים את עצמם. החמצה.

א הכרתי עד היום אפילו את השם לבנה מושון והספר הזה הפתיע אותי לטובה.
אני בכוונה מתחיל מהסוף כי בעיני זהו ספר שכולו עונג.
כמה עומק ורגש יש בדמות הראשית ואיזה סיפור מעניין ומרתק שמדבר על לא מעט נושאים חשובים.
תמר בוברוצקי היא סטודנטית לעבודה סוציאלית ואלמנה מזה כשנה וחצי
סשה בעלה איבד עצמו לדעת.
תמר סובלת מנכות פיזית ידה השמאלית לא התפתחה וחסרים לה שני אצבעות וזה ליווה אותה כל חייה בכל מקום שבו הלכה.
אם זה בהתמודדות עם ההורים ובעיקר האבא אשר חששו לקחת אותה הביתה ואפילו חשבו לוותר עליה(האמא התעקשה לקחת אותה בתנאי שהיא היחידה שתיגע בה) ואם זה בבית הספר ובלימודים וגם במשפחתו של סשה(אלכסנדר)
תמר בחיפושיה אחר עבודה מגיעה למודעת דרושים של עובדת במשתלה.
מנהל המשתלה אוריה במברג הוא איש לא חביב בעיני תמר בלשון המעטה והיא מכנה אותו פאשיסט.
והוא מתנשא מעליה ולועג לנכותה.
ישנו סוד במשתלה ותמר נחושה לגלות אותו למרות סירוב עיקש בל אוריה .
תמר מתחילה לעבוד גם עבור אביו של אוריה יעקב שהוא למעשה גם בעל המשתלה. תמר עורכת את יומנה של אשתו של יעקב אלגה.
דרך היומן והסיפור תמר מגלה לאט לאט את הסוד במשתלה והיחסים בינה לבין אוריה נפתחים ונהיים רכים יותר.
תמר גם מוצאת אהבה חדשה אבל האהבה הזו מעורבת ביסורי מצפון מצד תמר בגלל רגשותיה לסשה ויש תחושה שהוא נמצא בכל מקום גם במערכת היחסים עם החבר החדש..
גם דמויות המשנה בסיפור מצוינות ויש לא מעט שמלוות את תמר
המרצה שלה בלימודים, חברתה הטובה, אימו של סשה ועוד.
זהו סיפור שיש לו כמה כיוונים, שכולם מעניינים. הכיוון של ההתעסקות עם הנכות הפיזית שלה והנכות הרגשית של סשה שגרמה לו בסופו של דבר להתאבד.
ההתעסקות בזיכרון והסוד שמוביל ליהדות הולנד בזמן השואה
והיחסים הבינאישיים שלה עם אוריה עם אביו של אוריה ועם דמויות המשנה.
ההתחבטות הרבה של תמר ברצון לפתוח דף חדש וההתעסקות בנכות שלה היא מעניינת וכואבת מאוד.
יש פה סיפור טוב מאוד שכתוב בצורה אותנטית וחזקה.
שמחתי לקרוא את הספר הזה.
ואני כמובן ממליץ עליו בחום רב.
שניר פלג

מצד אחד הספר מרשים, יכולת כתיבה אדירה, תיאורים, הקפדה לשונית, התבוננות ותבונה - ויצירת קבוצת חיילים המשמשת דגם ממוזער של חברה ישראלית על שפע השסעים שבה, המאבקים והדעות. אלא מאי? קנז הנהדר מתיש את קוראיו עד עצימת עיניים בתרגילי דיבט. הוא מעביר אותם משוכות של דיאלוגים משמימים, ברמת דיבור של חבר'ה פלוס, ויכוח רודף ויכוח ועוד ויכוח, פה ושם מכות ואגרופים קללות פושטקיות ודם, וכך מתנהל הקורא מדף לדף - ויכוחים ברמה החברתית שנלעסו דק דק לאורך השנים, והשיחזור נעשה לאורך מאות עמודים (666), אשכנזים וספרדים, חילונים ודתיים, שרופי צבא מול מזלזלי צבא, הקרבה מול השתמטות, מרוקאים מול פליטי שואה, קבוצת כדורגל נגד זולתה, סטרייטים מול הומואים, גנבים מול ישרים, מדינה נזקקת לאזרחיה מול מדינה קורעת תושביה, אין נושא במדינה שהסופר לא פורש אותו לדיון החיילים והקורא.האצבע עם הרוק חולפת דף דף ולא מתרחש ברמה העלילתית ובמעטפת החיצונית כמעט שום דבר. אין חדש תחת השמש. 66 שנה אחרי - ספר הגות מנוסח היטב עם טעם של עיתון מיום האתמול.