זהו, אולי, הספר הגרוע ביותר שקראתי. "טרדסטון" מאת ג'ושוע הוד (ידיעות ספרים, 2022) הוא חלק ראשון בסדרת מתח מחשמלת חדשה ביקום שיצר רוברט לדלום, ובו מופיע לראשונה הסוכן אדם הייז, תואם גיבורו המפורסם ביותר של לדלום, ג'ייסון בורן. אגב הטענה שהספר נסמך על העלילה של לדלום מופרכת. האזכור היחיד לה, וגם זה ברמז לג'ייסון בורן, הוא ציון העובדה כי "כמו כל סוכני טרדסטון, הייז שמע על הסוכן שחטף כדור בראש ואיבד את הזיכרון" (עמוד 98).
לאחר פיגועי האחד־עשר בספטמבר 2001 התגייס אדם הייז לצבא היבשה של ארצות הברית. "והעביר את הקיץ בקורס בקצונה ומנהיגות בסיסי של חיל הרגלים בפורט בנינג, ג'ורג'יה" (עמוד 60). ההצבה הראשונה שלו היתה "ברמאדי, עם הדיוויזיה המוטסת השמונים ושתיים" (עמוד 174). לאחר מכן עבר הייז "מיון לכוחות המיוחדים" (עמוד 174), ונשלח לקבוצת הכוחות המיוחדים הראשונה. הייז קיבל "את צלב השירות המצוין על גבורה יוצאת דופן בעשרה ביולי 2005 בעיראק. את עיטור כוכב הכסף, אפגניסטן, 2007. עיטור שני בשנת 2009, הפעם עם לב הארגמן" (עמוד 174). לאחר מכן התנדב לפרויקט "טרדסטון 71", פרויקט מיוחד של סוכנות הביון המרכזית שעיקרו הכשרת לוחמים מיומנים כסוכנים מבצעיים בעלי יכולות משודרגות לחוש באויב, לפעול כנגדו.
הכל החל כאשר סוכן של טרדסטון, ניק פורד נרצח בונצואלה. פורד והייז שירתו יחד "בכוחות המיוחדים ויצרו ביניהם קשר הדוק כשהוצבו יחד פעמים רבות. הם היו חברים באותו צוות באפגניסטן כאשר סוכנות הביון המרכזית של ארצות הברית שלפה אותם מבסיס הארטילריה שלהם ושלחה אותם לטרדסטון" (עמוד 9). זו הסיבה, ככל הנראה, שפורד שלח להייז דוא"ל לפני שנרצח. "הייז עזב את טרדסטון עם אויבים רבים מספור. הרי טרדסטון לא שלחה את המתנקשים שלה לפגוע בסתם פושעים. לא, היעדים שהייז פגע בהם היו בראש הפירמידה. מנהיגי קרטלים, מרגלים, אפילו מתנקשים יריבים. גברים ונשים בעלי כוח, אמצעים והזדמנויות לנקום" (עמוד 70).
הסיפור פועל על פי קווי עלילה שבמרכזה מרגל או לוחם בודד, אשר אף כי הוא מצטייר כפראנואיד בתחילה, מתברר שאכן מתנהל אחריו מצוד, לעתים על ידי עמיתיו לארגון, והוא רדוף ונמלט עד אשר הוא מוצא לעצמו עמית או חבר, שלא ברור אם ניתן לבטוח בו, לרוב אישה יפה. הייז הוא כמובן מתנקש כה קטלני, עד שאיש מודיעין ותיק המליץ לפליקס בלאק, שכיר חרב יוצא צוות 6 של הקומנדו הימי, שרדף אחריו: "תעדכן את הצוואה שלך לפני שתנסה להתמודד עם הטיפוס הזה" (עמוד 125).
ידעתי שהספר יהיה גרוע. אז מדוע בכל זאת ניסיתי? מפני שהנחתי, שהרקע של המחבר כלוחם ומפקד בדיוויזיה המוטסת השמונים ושתיים בעיראק ואפגניסטן, ובהמשך כחבר בצוות ימ"מ במשטרת ממפיס, טנסי, יסייע לו לכתוב מתח אמין וטוב. זה לא קרה. במקום זה קיבלתי ספר שנקרא כמו סרט פעולה גרוע ועיקר הפירוט בו הוא על נשק קל לסוגיו. ניכר כי המחבר חסר הבנה כלשהי בעולם המבצעים החשאיים, ובעיקר לא ממש יודע לכתוב מתח טוב.
בניגוד לבורן, שהופיע לראשונה בספרו של לדלום "זהות כפולה" (הוצאת שלגי־רמדור, 1980), הייז הוא גיבור לא מעניין. כמו הייז, גם בורן צמח בכוחות המיוחדים. הוא שירת במלחמת וייטנאם ביחידת קומנדו בשם "מדוזה" שהפעיל האגף לפעולות מיוחדות של ה־CIA, וששם הקוד שלו היה דלתא. "זו היתה יחידת־מחץ סודית שהתפצלה מהכוחות הסדירים ופעלה בשיטת ההתגנבות־וההרס. הכוח הורכב במגמה האחת, לפעול מאחורי קווי האויב" (עמוד 242). לאחר המלחמה הפך למתנקש של סוכנות הביון המרכזית במטרה לאתר ולחסל רוצח שכיר חסר מעצורים. אולם העלילה של לדלום, שהציבה אותו חסר אונים, פצוע וסובל מאובדן זיכרון, בלב פריז, הפכה את הספר למוצלח וחדשני.
כאמור, לדלום כתב ספרים כה מותחים שעל אחד הם נכתב בביקור ב"וושינגטון פוסט" כי הוא "מחורבן עד כדי כך שנשארתי ער כל הלילה כד לגמור אותו". זהו, לצערי, לא המקרה כאן. קראתי כדי שאתם לא תצטרכו.
