אז אחרי תקופה ארוכה של קריאת זיבלוני מתח גרועים ומעצבנים חזרתי למלכה הבלתי מעורערת של ספרי המתח- אגתה כריסטי. מצאתי 3 ספרים שלה שטרם יצא לי לקרוא וזה אחד מהם- שקעתי בו בהנאה. במילה אחת- מ-ע-ו-ל-ה! בכמה מילים- איך האישה הזאת יודעת לכתוב מתח, אין דברים כאלה. אז נכון שהרקולה פוארו הוא לא הבלש האהוב עליי ביותר,ואם כבר אני מעדיפה את גברת מארפל האלמותית או אפילו (רחמנא ליצלן) את פרקר פיין, אבל אפילו הוא לא הצליח לעצבן אותי ולגרוע מהחוויה הנהדרת של הקריאה בספר. לא צפיתי שום טוויסט בעלילה, כל ההנחות שלי (בעצם למעט אחת), היו שגויות וכשגיליתי מי הרוצח הייתי בשוק כי ממש לא חשבתי בכיוון, אפשר להגיד שחשדתי בכל דמות אחרת, רק לא בדמות הזו (ולא אומר עוד כלום ע"מ לא לעשות ספויילר). אז נכון שהתרגום מיושן והפונט מזעזע, והיו חלקים שלמים בספר שקצת נמחקו בעת ההדפסה (הוצ' מזרחי- לידיעתכם) אבל עם כל זה- נהניתי מאד ואני תיכף מתחילה את "4 הגדולים". שבת שלום.

אגתה כריסטי היא אחת משלושת הסופרות הכי אהובות עלי. ג'ין אוסטין גם כן נמצאת ברשימה, ואת השלישית טרם מצאתי.
בבית יש לי מדף שלם של ספריה, וכאשר אני עוברת ליד חנות של ספרים יד שניה, אני אף לא עומדת בפיתוי ומחטטת בערמות הספרים בתקווה למצוא עוד כרך שלה. המלאכה אגב לא פשוטה. בהוצאת מזרחי הדפיסו 80!! ספרים שלה, למרות שלצערי כיום זה אתגר סטייל אינדיאנה ג'ונס למצוא את כולם . הכרכים העלומים שכן הצלחתי למצוא הם במצב עלוב מאוד, היות ובעבר הדפיסו אותם בדפים כל כך דקים, שסביר להניח שעוד כמה שנים לא יישאר מהם כלום.

"הנדון למוות ברח" הוא מהאהובים עלי במיוחד כי יש בו שילוב של שני דברים שאני אוהבת במיוחד: תעלומה בלשית וארכיאולוגיה.
הסיפור מובא מנקודת המבט של האחות אמי לתרן שמגיעה לאתר החפירות "תל ירמיהו" בעירק על מנת לשמש כבת לויה ללואיז ליידנר, רעיית ראש המשלחת. עד מהרה מגלה אמי , שלואיז רחוקה מלהיות חביבת הקהל בקרב המשלחת למרות שכולם עושים מאמצים גדולים להסתיר זאת.
לואיז מתלוננת על קולות משונים בלילה, ועל דברים מפחידים שמתגנבים לחלונה בשעות הלילה .כתוצאה מכל החוויות המפוקפקות הללו עצביה הופכים להיות רופפים ( זאת אגב הסיבה שהאחות אמי לתרן הגיעה מתחילה לתל).
אנשי המשלחת סבורים שהיא מניפולטיבית הבודה מליבה שקרים על מנת לגרום לכך שכולם יכרכרו סביבה. רק כאשר היא נרצחת בחדרה מתברר כי טענותיה המשונות לא היו פרי המצאתה.
מי שפותר את התעלומה הוא הבלש החביב עלי ביותר-הרקולה פוארו.
במהלך העלילה יתברר שלכל אחד מחברי המשלחת יש משהו שהוא היה שמח להסתיר, שיש פער בין האופן שאנשים שונים הציגו את עצמם לבין מה שהם באמת, ושלגב' ליידנר עצמה יש עבר בעייתי המסבך את הכל.
קלאסיקה אמיתית של ספרי בילוש.

אפרופו תעלומה, אגתה כריסטי סיפקה תעלומה משל עצמה כאשר בשנת 1926 נמצאה מכוניתה נטושה בלי להותיר רמז על מקום המצאה של הסופרת. רק לאחר מספר ימים נמצאה אגתה כריסטי בבית הארחה שהיא טוענת שאיבדה את הזיכרון. יש טענה הגורסת שהיא תכננה את המהלך כולו על מנת לנקום בבעלה שהודיע לה על רצונו להתגרש ולהטיל עליו חשד שרצח אותה.
אין ספק שאת כושר האלתור והיצירתיות היא לא השאירה רק לספרים.