ביקורת ספרותית על הבלדה על דורית ומנחם מאת דורית זילברמן

---

הספר הזה של דורית זילברמן מזכיר לי במידה מסויימת את הספר "חומר טוב" של יהונתן גפן, מבחינת אחד ובמקרה של דורית כמובן אחת שמספרת על חיי החברה שהיתה פעם ומה שהיה בה. אני מוכרח להודות על האמת, מיד כשראיתי את הספר על הדוכן בחנות הספרים לא היה לי ספק שאני רוצה לקרוא אותו. תמיד סיקרן אותי לדעת על מנחם זילברמן זכרונו לברכה יותר ממה שאני יודע עליו, ולא זכרתי בכלל שרכשתי לא מזמן ספר אחר של דורית (את הקודם שלה, "בלחש").

אם תרצו גם בספר הזה יש משהו מלחש או לפחות אמור להיות, כי הספר הזה שהיא העלתה בו הרבה ממה שהיה בזוגיות שלה עם מנחם, הקורא לפעמים חש באי-נעימות בסטואציות מסויימות איתם, כאילו הוא קורא להבדיל איזה צהובון. הספר מתחיל באיזכור המופע היחיד שהיה לו "ערב בלי אשתי", כשהיא מגלה שלמעשה היתה נוכחת בין הקהל ותפקידה היה לומר לו לפי ראות עיניה אלו קטעים מהערב מצליחים לעבוד על הקהל. דורית הכירה את מנחם אחרי שהוא כבר הצליח בזכות סידרת הטלויזיה "חדווה ושלומיק" אבל לא מסתירה את העובדה שהיא זו שכיוונה אותו להתמקד יותר בכישרון המשחק שלו, בעוד שהיא ניסתה את כוחה כסופרת בתחילת דרכה.

* ספוילר קצרצר * בשלב מסויים בספר דורית מספרת למנחם ששלומיק, הדמות ששיחק הוא לא הבעל שהיא היתה מייחלת לעצמה אבל כנראה שהגורל בכל זאת איכשהו חיבר ביניהם. הספר חושף פה ושם עובדות פחות ידועות על מנחם, כמו היותו חבר בלהקת "כוורת" (חבר שלא מן המניין) ועזר בכתיבת כמה שירים.

נראה לי שאי-אפשר לקרוא את הספר הזה מבלי לחוש שהוא כאילו נכתב מתוך כוונה לסגירת מעגל / חשבון לחיוב או לשלילה אבל אנחנו כמובן אף פעם לא נדע את האמת בסיפור בין זוג, מעניין לקרוא את הספר בו תוך כדי עלילה מוזכרים כל מיני שמות של ידוענים שהם פגשו בדרכם, ומעל לכל יש את מה שמסופר על החיים בבוהמה הישראלית מהזוויות הפחות מוכרות לנו.

» ביקורות נוספות של אהוד בן פורת
» ביקורות נוספות על הבלדה על דורית ומנחם