ספר לא משהו
הביקורת נכתבה ביום שני, 18 באפריל, 2022
ע"י נצחיה
ע"י נצחיה
סקנדינביה. ממלכת הארצות העשירות, רחבות הידיים ודלילות האוכלוסיה, מדינות רווחה, ממלכות של אושר ועושר, יצואניות של מחצבים, נפט, מתנדבות בלונדיניות וספרי מתח בלשיים.
אפשר לקרוא לזה "גל יו נסבו". הגל שהביא עשרות ספרי בלשים עתירי כפור וקרח, גופות שלא מרקיבות ואדי אלכוהול. הספר הזה שייך לגל הזה בלי ספק. אין לו בלש במרכזו, אם כי יש מחלקה משטרתית בתמונה והיא עושה חלק מהעבודה. חלק אחר נעשה בעזרת אזרחית עקשנית וחטטנית בת שבעים וארבע.
ברברו מקבלת טלפון מוזר, היא עונה ומתברר שהיא מדברת עם ילדה קטנה שמספרת לה שהיא לבד, אמא נעלמה ואבא ביפן. לשאלת ברברו הילדה יודעת להגיד איך קוראים לה, אבל לא מה שם המשפחה שלה, מה שם ההורים, מה הכתובת המדויקת או כל פרט אחר שיכול לזהות אותה ולאפשר למי שרוצה לעזור לה לבוא ולעזור. איכשהו ברברו מאמינה לה. איכשהו היא מתגברת על חוסר העזרה הבסיסי של המשטרה, ואיכשהו, מצוידת בשתי רגליים ובעקשנות של אישה בת שבעים וארבע היא יוצאת למשימה.
השעיית הספק או השעיית אי האמון הוא מונח מתחום הספרות, התיאטרון והקולנוע. הוא מתאר את התופעה התודעתית שיש צורך לאמץ על מנת ליהנות באמת מיצירת אומנות. בספרי בלשים לפעמים נזקקים לה בכמויות גדולות מאוד. נכון שאפשר להאמין לאוזלת היד ועודף העצלנות הבירוקרטיות במסדרונות הממוסדים של המשטרה, אבל לפעמים קצת קשה להאמין לאוסף צירופי המקרים שיוצר את החיבורים וההתממשות של העלילה. אבל אנחנו ממשיכות להאמין, כי בלי זה לא תהיה עלילה, ובלי עלילה לא יהיה ספר, ואז מה יהא עלינו.
מן הצד השני להשעיית האמון יש גבולות. את הגבול קצת קשה להגדיר, והוא כנראה אישי לכל אחד, אבל נראה לי שאריך קסטנר תיאר אותו טוב באומרו כי זה לא משנה אם סיפור קרה או לא קרה, העיקר הוא שהסיפור אמיתי. קשה להגיד מה בדיוק הופך סיפור ללא אמין יותר מסיפור אחר, אבל זה בדרך כלל כרוך יותר בתגובות, במחשבות ובאינטראקציות בין הדמויות ופחות בפרטי העלילה עצמה.
האנה, ילדה בת שלוש, ננעלת לבד בבית שלה. היא מסתדרת פחות או יותר. קצת רעבה, קצת צמאה, קצת נכווית בדרך להכין לעצמה אוכל, קצת נפצעת, קצת מתלכלכת בצואה של עצמה, וגם עושה שיחות טלפון עם אנשים אחרים. נראה כי מי שכתבה את פרקי האנה, כולל כניסה לתוך המחשבות שלה, לא דיברה מעולם עם ילד בן שלוש ואולי גם מזמן לא פגשה אחד. החלקים האלה, שאינם אמינים בעליל, מצליחים לעורר עוד ועוד פערי אמינות בעלילה כולה, שהיא מסובכת הרבה יותר. מרוב פערי אמינות לא הצלחתי להבין בסיום הקריאה איך כל הפרטים והחלקים מסתדרים בסופו של דבר, מי היה הפושע ולמה הוא עשה את מה שעשה. האמת? לא נורא. חלק מהיבוא הסקנדינבי שווה את עבודת התרגום. זה - לא.
9 קוראים אהבו את הביקורת
9 הקוראים שאהבו את הביקורת
