יש שיקראו לספר מדע בדיוני, אני קוראת ולא מפסיקה למצוא לוגיקה כלשהי למצבנו אנו בתשעה החודשים האחרונים.
משהוא לא ידוע מסתובב שם בחוץ, משהו הגורם לאנשים כאוס גדול הגורם להם להרוג את עצמם.
הפתרון היחיד הוא לא לראות משמע, סמרטוט על העיניים, נשמע מוכר משהו עם הסמרטוט על הפה שאנו מסתובבים?
להשאר בבית ולא לצאת החוצה..... מוכר?
הספר מתחיל בזמן הווה בו מלורי עם שני ילדיה עם עיניים מכוסות חיים בבית אפל, הם לא יוצאים החוצה ללא כיסוי עיניים, 4 שנים מאז התחיל להשתלט על העולם אותו ייצור, אותה מגפה מסתורית.
מלורי מחליטה לעזוב עם ילדיה ולצאת לאורך הנהר למסע בעיניים עצומות אל חברת אנשים מבודדת.

ארבע שנים אחורה מלורי, צעירה בהריון מוצאת עצמה לבדה לאחר שעל כל הסובבים אותה השתלט אותו ייצור הגורם להם להתאבד. עם כיסוי עיניים היא מוצאת מקלט בבית עזוב אליו התקבצו כקפסולה מספר אנשים, הם חיים בפילה מוחלטת, כמעט ללא מזון ועם תוכניות שונות לצאת החוצה עם כיסוי עיניים ולהשיג מזון, כלבי גישוש, ציפורי התרעה או כל מידע אחר שיכול להצילם .

אל הבית מצטרפת אולימפיה גם היא בהריון ויחד עם מלורי הן עוברות יחד את החודשים ההיריון עד ללידה.
בחוץ שורר כאוס, שברי מידע, הרדיו שבק חיים אין קווי טלפון, גורמים רעים מסתננים הביתה, המזווה כמעט ריק ושתי לידות ממששות וקרבות פחד נוראי.

המסע ההישרדותי עם שני ילדים בן ובת, קופסת ציפורים, כיסויי עיניים ואוזניים כרויות לכל צליל ורחש.
אימה נוראית מהלא נודע, רק לא לראות.
ההגנה על שני ילדים רכים ובעיקר לנסות ולהבין מה קורה שם בחוץ.

ספר מתח אימה פסיכולוגי מטורף מטלטל לעיתים הנשימה נעתקת והמחשבה כי ברובד מסויים אנו חיים סוג של מקבילה עם כיסויי פה לא עוזבת אותי עד לרגעים אילו.
לקינוח צפיתי בסרט עם סנדרה בולוק הנפלאה שנותן הבנה חזותית לכל הכאוס שקורה בעולם שלנו.

לפעמים המציאות עולה על כל דמיון.

ספר טוב, מותח לכל אורכו . במהלך הספר רק חיכיתי לגלות מה עלה בגורל כל הדמויות ואכן מקבלים תשובה לקראת סוף הספר.

לא הייתי מכנה את הספר מותחן אימה אלא מדע בדיוני הזוי לטעמי.
יצורים בלתי נראים גורמים לאנשים שהרגישו בהם לאבד עצמם לדעת ועקב כך מי שנשאר בוחר להסתובב עם כיסוי עיניים וכך גם מלורי וחבריה שמסתתרים בבית שאליו ברחו מאימת היצורים.
אחרי 4 שנים ושני ילדים שגדלו עם כיסוי על העיניים הגיעה העת לצאת לנהר.
אותי אישית הוא לא רדף, נקרא לי בצורה הזויה וחיכיתי לפאנץ' שלא הגיע או משהו שיטלטל..
סיימתי ולא אהבתי.

קראתי 100 עמודים והפסקתי. לעצתו של חבר שאמר שהספר "מדהים" קראתי אותו ועיכבתי את קריאתו של "בני בולטימור". לצערי, מאד התאכזבתי והספר לא מצא חן בעיניי, הוא היה משעמם, לא קריא, לא מעניין והזוי. ניסיתי להיכנס לעלילה, ולא הצלחתי. לא הייתי ממליץ על הספר הזה למישהו אחר. גם "חמישים וחמש" מאד אכזב אותי, וכך יצא לי 2 ספרים ברציפות שלא הצליחו. לאחר מספר ספרים ששיחקו אותה בענק. ביניהם "האמת על פרשת הארי קברט" שהיה באמת מדהים.