חן.צודקת
אמינות לא חיונית בז'אנר, למעשה כמה שיותר פנטסטי יותר טוב. אבל בכל זאת צריך איזה הגיון סיפורי איזו קוהרנטיות.
נראה לך הגיוני שסטודנט לרפואה בשלב ההתמחות לא ידע איך ראש המחלקה האונקולוגית בבית חולים שלו נראה?
לא יכולה לומר שקראתי את כל הכותבות בעברית , אבל המעט שכן - היו גרועות וישראליותן נכרת ממש מהמשפטים הראשונים -ולא בגלל שמות הגיבורים או מיקום העלילה, להפך, הרבה פעמים יש שימוש בשמות מהז'אנר הקוסמופוליטי -ליאם דילן אדל, דני וכן הלאה-
שנים רבות לא קראתי ספרי בלש או מותחנים משפטיים ישראלים מאותה סיבה, עד שגיליתי את אורי אדלמן ואחר כך אחרים והמצב השתפר, בתחום הרומנטיקה עדיין לא הגענו לשם.
אבל אחרי שכתבתי את כל זה אני חייבת להודות שסבטלנה מאן לא מזוהה מיד כישראלית למרות שהיא לא מתחמקת ועושה הצגות , לגיבורה קוראים גל ועל ההתחלה היא מסתובבת ביגאל אלון הסיפור בסופו של עניין כתוב טוב. לטעמי אפשר היה לחסוך את השנתיים "צום" אפשר היה למעשה לדלג על ספר 2 ועל סערת הצדקנות של מייק שאין לה שום הצדקה (הוא צפה הרי בוידוי של נייף לא?)אבל ניחא .

גלית,
אני דווקא אהבתי את העובדה שהרשע הוא שטן אם כבר לעשות דמות רעה אז עד הסוף.
הגיבורה ברוב הספר גם לי עלתה על העצבים כיאלו קיים בן אדם כזה טוב במציאות.
חוסר אמינות הסיפור לא פגעה בהנאה שלי מהספר.
רוב הספרים בזאנר לא אמינים.

ודרך אגב יש הרבה סופרות ישראליות מעולות בזאנר.

הדבר הטוב היחיד שהצלחתי לומר על הספר הזה
הוא שסוף סוף סופרת ישראלית מצליחה בעברית להגיע לרמת ספרים דומים באנגלית.
לטעמי הסיפור לא אמין בשום צורה. הרשע הכי רשע בלי שום ניואנסים. הגיבורה קדושה מעונה בלי שום הצדקה והקונפליקט העיקרי לא היה אמור בכלל להתקיים.