ביקורת ספרותית על המשבר של הבנים - כיצד לסייע לבנים צעירים, מתבגרים ובוגרים מנותקים, משועממים וחסרי מוטיבציה מאת אורי וינבלט

---

קודם כל גילוי נאות - את הספר הזה קניתי בעיקר בשביל שיעזור לי לכתוב את הספר החדש שלי לנוער, שהוא לשם שינוי ספר "של בנים".
קריאת הספר באמת עזרה, אבל לא כל כך בדרך שחשבתי שהיא תעזור.
פשוט הבנתי מהקריאה כמה הצמא למצוא תקשורת שהיא קצת יותר מורכבת מ"הכול בסדר", "היה סבבה בבית ספר, לא משהו מיוחד", "למה אתם לא מרשים לי? לכולם מרשים" הוא גדול, אבל הקריאה לא נתנה לי רמזים לאילו מילים בעצם יכולות לשמש לדבר עם הנוער, מילים שיהיה מספיק "גבריות" אך עם זאת מאפשרות.
משימה סבוכה לקחתי על עצמי, אין ספק.
ואולי בגלל זה לקח לי שבע שנים להגיע לכתיבת הספר הזה, אחרי כמה וכמה "ספרי בנות".
תמיד היו לי תירוצים של "עדיף שגבר יכתוב לבנים", או "מה הסיפור של לקרוא ספר לבנות ו"לתרגם" את זה לעולם הבנים? אני כל הילדות קראתי ספרים של בנים...
אבל זה תמיד הציק לי. תמיד הציק לי שלמה באמת אני כותבת רק לבנות. למה אני בורחת מזה?
כבר כשפרסמתי את הגרסה הראשונה שלי של "להיות מקובלת או לאמץ אוגר" שאלו אותי כאן בסימניה משהו כמו "האם לבנים אין קשיים חברתיים?"
אבל האסימון באמת התחיל ליפול משיחה פה בפרטי, נראה לי שזה היה עם זשל"ב אבל אני לא בטוחה, ובקיצור מישהו שהתעניין בספר להיות מקובלת אבל בסופו של דבר זה לא התאים בגלל הקטע שזה על סיטואציות שיכולות להיות די נשיות כמו "מייקאובר" או כל מיני כאלה.
עכשיו - אני באמת חושבת שגם אצל בנים יש מייקאוברים, פשוט אולי זה מתבטא בצורה באמת שונה, וכשאתה רוצה ספר אתה לא רוצה להתחיל לעבוד ב"לתרגם".
אבל כן, גם בנים מצפים ממך להשתנות לפי הנורמות, אז זה לא שתהיי מטופחת ויפה ואז תהיי מקובלת אלא שתעשה מבחני אומץ מסוכנים ואז תהיה מקובל.
---
הספר "המשבר של הבנים" באמת ממחיש את המשבר. אמנם אני הייתי שמחה אם היו עושים הפרדה בין נערים בראשית גיל ההתבגרות לגברים הנושקים לגיל שלושים. הספר די מתייחס לכולם אותו דבר - כצעירים במעבר לבגרות, וזה קצת מפספס בעיני הרבה דקויות.
אבל אפשר להבין את הרצון האמיתי של מחבר הספר לא לפספס את הילדים/הצעירים האלה, ולגעת בסוגיות קשות כמו שימוש בסמים ואלכוהול, לרוב עקב קשיים לתקשר ללא עזרים,
ולהמחיש את הסכנה הנשקפת לילדים ששוקעים לתוך עולם הגיימינג מבלי לראות שהוא לא באמת תחליף לעולם האמיתי.
אני חושבת שכדאי מאוד לעוסקים בחינוך לקרוא את הספר ולנסות לפחות לחשוב על המשבר של הבנים, גם אם לא יודעים מה לעשות.
ובכל מקרה מבחינתי העיקר זה שהכוונות הן טובות, העיקר זה בכל זאת לראות את הילד כילד, גם אם הוא הכי משדר "גבר", ולתת לו איכשהו להיות עצוב כשקשה, גם אם בעורמה.
---
מן הסתם ישאלו אותי אז הספר שלי נקרא "עצמאי בשטח - סיפורו של ירון" ובקרוב עולה לאתר "עברית".

» ביקורות נוספות של המורה יעלה
» ביקורות נוספות על המשבר של הבנים - כיצד לסייע לבנים צעירים, מתבגרים ובוגרים מנותקים, משועממים וחסרי מוטיבציה