ביקורת ספרותית על ספריית הנשמות - המעון של מיס פרגרין לילדים משונים #3 מאת רנסום ריגס

---

פריית הנשמות (המעון של מיס פרגרין לילדים משונים 3)
רנסום ריגס
הוצאת כתר

**הסקירה כוללת ספויילרים לספרים הקודמים בסדרה**

תקציר הספר:
סיפורו של ג'ייקוב התחיל במסע אל אי נידח, שם הוא מצא את "המעון של מיס פרגרין לילדים משונים". הוא נמשך במבצע הצלה נועז של הילדים הלכודים ב"עיר חלולה", ועכשיו מגיע החלק השלישי והאחרון (לא. הוא לא האחרון!).
ג'ייקוב בן ה16 מגלה כוחות חדשים וצולל אל ההיסטוריה כדי להציל את חבריו הכלואים במבצר שמור היטב. אל הדרך יוצאים עימו הילדה עם האש בקצות האצבעות (אהבתי את התיאור), והכלב המריח ילדים אבודים. יחד הם יגיעו אל סמטאותיה החשוכות של לונדון הוויקטוריאנית, בניסיון אחרון לקבוע את גורלם של הילדים המשונים.
טרילוגיית "המעון של מיס פרגרין" הייתה לאחת התופעות המפתיעות בעולם הספרות בעשור האחרון. הסדרה של רנסום ריגס שהתה למעלה משנה ברשימות רבי המכר של ה"ניו יורק טיימס", נמכרה במיליוני עותקים ברחבי העולם, ועובדה לסרט בבימויו של טים ברטון.
סיפור אנושי מרגש, פנטזיה מצמררת וכובשת שאסור להחמיץ. לבני 12 עד 120.

מה חשבתי על הספר:
ווהו! ספר שלישי! אחרון בטרילוגייה הראשונה!
כמו בספר השני, הספר השלישי מתחיל ממש כשהראשון נגמר. אבל הפעם הוא מתחיל ממש בשנייה שהשני נגמר, והקורא (=אני) נשאב אל הספר מהרגע הראשון, כי הספר הקודם נגמר בסוג של קליף האנגר (הם נלחמים בנפחלול, ג'ייקוב מגלה את הכוח החדש שלו, החברים שלהם נסעו משם ברכבת, טאם טאם טאם...). הספר הזה באמת מותח יותר משני קודמיו, והזוי ומטורף יותר משניהם (בקטע טוב!). גם כי זה הספר שמסיים את הטרילוגיה הראשונה, אז מצפים ל"מאבק הסופי", וגם כי רנסום ריגס משתפר מספר לספר! (לפחות בינתיים. אני לא יודעת מה יהיה בהמשך, אבל אני ממש מקווה שזה ימשיך ככה). ואגב, ה"מאבק הסופי" באמת נהדר. כתוב מצויין, ומותח בטירוף. סגירה מצויינת של הטרילוגיה. גם ממש אהבתי את הסוף, ואת מה שקרה לפניו (מי שקרא את הספר יבין).
בתחילת הספר יש מילון מונחים, שיכול מאוד לעזור אם עבר זמן בין קריאת הספר השני לבין קריאת הספר השלישי. אני התחלתי את הספר השלישי ברגע שגמרתי את השני, אז לא הייתי צריכה אותו, אבל זה זמן מצויין להגיד שהתרגום של המונחים פשוט מעולה.
והתמונה שעל הכריכה ממש יפה. סתם רציתי לציין את זה. לדעתי היא יפה יותר מהתמונות בשתי הכריכות הקודות. אבל המשמעות שעומדת מאחוריה… פחות
בסקירה לספר הקודם בסדרה, כתבתי שהתמונות קצת התחילו להפריע לי. גם בספר הזה הן לא בדיוק נצמדות לתיאור, אבל הן הפריעו לי הרבה פחות.
**אני גם ממש אוהבת את הכוח החדש של ג'ייקוב. אני אוהבת את זה שעשו את זה אמין, כי בהתחלה, אחרי שג'ייקוב מצליח "להשתמש" בכוח בפעם הראשונה,הוא לא מבין איך "להשתמש"בו שוב, ולוקח לו זמן להבין את הקטע.
כמה הערות לא קשורות על כמה דמויות כן קשורות:
א. אני אוהבת את אדיסון. ממש ממש אוהבת את אדיסון.
אני גם ממש אוהבת את הכוח החדש של ג'ייקוב. אני אוהבת את זה שעשו את זה אמין, כי בהתחלה, אחרי שג'ייקוב מצליח "להשתמש" בכוח בפעם הראשונה,הוא לא מבין איך "להשתמש"בו שוב, ולוקח לו זמן להבין את הקטע
ג. נים קצת הזכיר לי את דובי. (מהארי פוטר, למי שלא קרא.)
ד. כדי להיות בלתי נראה לגמרי, מילדרד צריך ששום דבר לא יהיה עליו (כי אז פשוט רואים את הדבר הזה מרחף באוויר, וזה מסגיר את המיקום של מילדרד) אז זה אומר, שהוא גם צריך לא ללבוש בגדים. כולל תחתונים. רק הנחתי את זה כאן.
ולסיום, ציטוטים (אתם מוזמנים לדלג עליהם בחינניות, ולקפוץ ישר לשורה התחתונה. אבל מי שרוצה להישאר, מוזמן!) :
-"תהיו בשקט, למען האדס" רק לי זה הרגיש כמו רפרנס לריק ריירדן? בכל מקרה, זה גרם לי לאהוב יותר את שרון (הדמות שאמרה את המשפט הזה).
-"היה אפשר אולי לחשוב שזאת אדישות, הדרך שבה היא ארזה את הכאב ושמה אותו בצד, אבל אני כבר הכרתי אותה וידעתי את האמת. לאמה יש לב עצום בגודלו, ואת בני המזל המעטים שהיא אוהבת, היא אוהבת בכל ליבה. אבל בגלל גודלו של הלב הוא גם מסוכן. אם היא תרשה לו להרגיש הכל הוא יהרוס אותה. לכן היא חייבת לרסן אותו, להרגיע אותו ולהשתיק אותו. להגלות את הכאבים הגדולים ביותר לאי בודד, שהלך והתמלא במהירות, שבו היא תגור ביום מן הימים." זה כזה עצוב :(
-"אמה צחקה צחוק קודר. "אני יודעת שזה רעיון מופרע, אבל הראש שלי הוא בית חרושת לתקווה."
-"לכל אחד יש סיפור. כולם סובלים.כולם רוצים משהו וכולם כמעט תמיד משקרים. אז נכון, אני משתדל להישאר עצמאי ואני משתדל להרוויח כסף - ואני לא מתנצל על זה." אפשר לומר שהמשך המשפט הוא סוג של ספויילר, אני אני לא אמשיך אותו
-"למרות כל מה שלמדתי על סבא בחודשים האחרונים, במובנים רבים הוא נותר תעלומה בעיני. ומאחר שהוא כבר איננו, חשבתי בעצב, אולי זה כבר לא ישתנה."
-"תכף ייגמר לנו הבניין," אמרתי. "מה נעשה אם אף חלון לא ייפתח?"
"החלון הזה ייפתח," אמרה אמה.
"איך את יודעת?"
"אני מכשפה." והיא בעטה בחלון" ובגלל זה אני כל כך אוהבת את אמה.
-"רק סיפור. הנה אחת האמיתות המכוננות שגיליתי לאחרונה על חיי: גם אם אשתדל מאוד שהסיפורים יהיו שטוחים, דו-ממדיים, מוגבלים לנייר ולדיו, תמיד יהיו כאלה שיסרבו להישאר כלואים בין דפי הספר. סיפור הוא אף פעם לא "רק סיפור". מי כמוני יודע - סיפור הרי שאב את כל חיי." נראה לי שזה הציטוט האהוב עליי מהספר.

שורה תחתונה: רנסום ריגס מתעלה על עצמו כל פעם מחדש. טרילוגיה מומלצת מאוד לבני נוער, וגם למבוגרים. 10/10.

» ביקורות נוספות של Books&Books&More
» ביקורות נוספות על ספריית הנשמות - המעון של מיס פרגרין לילדים משונים #3