ביקורת ספרותית על יציאת עיראק; זכרונות משנת 1945-1950 מאת יצחק בר-משה

---

ועד שאגמור לקרוא ספר בעצמי, אשתף ביקורת שכתב אבא שלי:

לעתים סיפורו של עותק מסוים של ספר מעניין במידה לא פחותה מסיפור חייו של המחבר וסיפורו של הכותר המסוים. את הספר מצא בני ברחוב בקרב ערימת ספרים שמאן דהו רצה להיפטר מהם. אפשר וקיבל אותם בירושה ואפשר וטעמו השתנה. כמאמר הבדיחה בעלת הזקן: הדרך המהנה לבזבז כסף היא על נשים והדרך הבטוחה לבזבז כסף היא על ספרים. בימינו בהן מספר הקוראים הולך ופוחת; בימינו בהם הספר האלקטרוני מחליף בהדרגה את הספר האלקטרוני; הדבר נכון אחת כמה וכמה.

הספר עוסק בחיי היהודים בעיראק בשנים 1945-50 והאפילוג עוסק בעלייתם ארצה. בהרצליה יש אזור בו מצויים מספר רחובות המוקדשים לעולי עיראק / ארם נהריים / בבל. התייר המזדמן או הדוור ימצאו שם את רחוב "עולי בבל", רחוב "שפיק עדס"- שהוצא להורג בעיראק ולו מוקדשים מספר פרקים בספר.

המחבר יליד 1927, היה בן משפחה מהמעמד הבינוני העליון. אביו היה סוחר.הוא למד משפטים אולם לא סיים את חוק לימודיו(?); אין פירוט נוסף על כך. לאחר עלייתו ארצה (חייו בארץ אינם נושא הנכלל בספר) הוא חי במעברה- סמוך לקריית אתא, בחיפה ובירושלים. עבד בבתי הזקוק ובשירות בשידור הערבית. במשך שנתיים ערך יומון בערבית, ושימש כנספח בשגרירות ישראל במצרים. הוא "חטא" בכתיבה, ופרסם מספר ספרים ובערבית מאמרים לרוב. שנים מספריו תורגמו לעברית. הוא החל "לחטוא" כבר בעיראק. נפטר ב 2003 (בן 75).

המחבר חי בבגדאד בסביבה אתנית מגוונת. היו לו ידידים, מהם ידידי נפש, ערבים, כורדים, וגם יהודים כמובן. בין חבריו היו לאומנים ערבים. קומוניסטים, ויהודים ציונים, מהם חברי מחתרות קומוניסטית וציונית.
הוא עצמו לא היה ציוני, ורק האפליה ורדיפת היהודים הפכו אותו לחסיד העלייה. הוא היה ליברלי בהשקפת עולמו, ואפשר סוציאליסט "רך". הוא העביר ביקורת קשה על הקומוניסטים בכלל ועל הקומוניסטים היהודיים בפרט, הגם שהעריך את מסירותם ואומץ ליבם. הוא היה שותף למבקרים הקטלניים את המשטר בעיראק, מבקרי שלטון שהגיעו מכל הזרמים. ניכר כי אלמלא האפליה ורדיפת היהודים בשנים הנדונות, קרוב לוודאי שמרבית היהודים היו מעדיפים להישאר בעיראק, והמחבר בכללם.

הספר פורסם בערבית בישראל ב 1975, ו ב 1977 הופיע הספר בתרגום לעברית. הספר יצא גם בתרגום לאנגלית (אין בידי פרטים).

אנקדוטה מעניינת היא שעל מעטפת הספר מופיע קטע מרשימה שפרסם אבו מאזן על הספר בעתון מצרי ב 1976. הקטע אינו ביקורתי, לא לחיוב ולא לשלילה. אבו מאזן כתב: "... משחזר ... את מאורעות הדמים שהיו נחלתם של יהודי עיראק, ושופך אור על הסיבות האמיתיות שבגללן אולצו יהודי עיראק לעזוב את הארץ. ... את התפקיד שמילאו נורי אל-סעיד וממשלתו, הבריטים והתנועה הציונית המחתרתית בעיראק ביציאת היהודים...".

הספר כתוב בעיקרו כשיחות בין המחבר לבין חבריו ומכריו, שלעתים מצוינים בכינוי –לשמירת האלמוניות שלהם – ולעתים אינם מצוינים בשמות כלל. השיחות משוחזרות מהזיכרון שנים לאחר האירועים, ולעתים הן מעין סיכום עמדות ואינן שיחות שהתקיימו בין פרסונות מספציפיות.

הספר כתוב בלשון טובה, מעניין ומושך. חבל שאין קוראים אותו היום.

» ביקורות נוספות של עודד
» ביקורות נוספות על יציאת עיראק; זכרונות משנת 1945-1950