ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 21 באוקטובר, 2020
ע"י פרל
ע"י פרל
הספר "אינדיאנים על גבעה 16" (הוצאת משרד הביטחון, 2003) שכתב אביחי בקר, יוצא חטיבת גולני, שפיקד במלחמת יום הכיפורים על פלוגה בגדוד 12, הוא ספר מופת. כתוב נהדר, בעברית שכבר אינה מצויה במקומותינו, מרתק וקולח, כמו גם מעביר היטב את המסר ואת תחושת האירועים.
בספר תיאר בקר את קורותיה של פלוגה רובאית ג' מגדוד 51 של חטיבת גולני במלחמה. על הפלוגה פיקד סרן יגאל פסו, חברו למחזור של בקר מהפנימייה הצבאית שליד בית הספר הריאלי בחיפה. עם גיוסם, בשנת 1969, "שטיח אדום קידם את הקבוצה ופסו בתוכה שנהרה לגולני" (עמוד 26). לפנימיונים שנענו לאתגר הגה מח"ט גולני דאז, אל"ם קותי אדם, הכשרה ייחודית. "בחודשיים הראשונים לגיוסם, בטרם התפזרו להיות מ"כים בגדודים, הוא הציב את הפנימיונים שלו כצוות נפרד בסיירת גולני" (עמוד 27). המח"ט ראה למרחוק וצדק. ב־1973 היו 12 מתוך 16 מפקדי הפלוגות בחטיבה בוגרי הפנימייה הצבאית. "פרויקט הגמר של פרק הסיירת היה חדירה מעבר לירדן" (עמוד 27).
פסו מונה למפקד הפלוגה כחצי שנה לפני שפרצה המלחמה ונכנס לנעליים הגדולות שהשאיר המפקד הקודם, שמריהו ויניק שעבר לפקד על סיירת גולני. כשפרצה המלחמה לקחה הפלוגה חלק בקרבות הבלימה, ואף סיכלה חדירה של הקומנדו הסורי, בהמשך המלחמה, ב־9 באוקטובר, שנחת במסוקים סמוך לנפח. "יותר פרי אלתור מאשר קרב סדור זה היה. הם רצו בין גדרות האבנים תוך ירי והטלת רימונים, כדורים ופצצות RPG שרקו" (עמוד 41).
בקר העיר הערה מעניינת על הקרב כנגד הקומנדו הסורי. "לאזור הקרב שניהלה פלוגה ג' נזעק במקביל כוח של סיירת מטכ"ל עליו פיקד רס"ן יוני נתניהו. במהלך לחימתם של אלה נהרגו שניים מאנשי היחידה ושבעה נפצעו. עשרות גופות של סורים נותרו פזורות בשטח. אלא שמספרי תולדות מלחמת יום כיפור נעלם כלא היה חלקה המכריע במידה שווה של פלוגה ג' באירוע; משום מה הוא משויך באופן בלעדי לסיירת מטכ"ל" (עמוד 43).
"עבור פסו זה היה קו פרשת המים. הספקות שניקרו אודות כישוריו התחלפו בהערכה עצומה. לאחר שבעה חודשים בתפקיד, מ"פ חדש נולד" (עמוד 44). אבל אז הגיעה משימת החרמון. הקרב, מהקשים שבקרבות החי"ר שניהל צה"ל, כל כולו מופת של עקשנות וכוח רצון של רובאים בודדים, מתואר בספר לפרטיו. יתרה מזאת בקר מיטיב לתאר את ההוויה בגולני, בחיל הרגלים ובצה"ל כולו באותן שנים.
המבצע היה מהלך דו־חטיבתי. גולני תגיע רגלית, מלמטה למעלה, דוך־אנ־דוך, ותכבוש את מוצב החרמון הישראלי. על החלק השני של מבצע "קינוח", כיבוש החרמון הסורי, "הופקדו שני גדודי מילואים מחטיבה 317 של הצנחנים, שהונחתו בעורף המערך באמצעות מסוקים. ההתנגדות הייתה קלה, ההתקפה עלתה בהרוג ושלושה פצועים בלבד" (עמוד 71).
לוחמי גולני נתקלו בסורים בסמוך לגבעות שכונו במפות גבעה 16 וגבעה 17 (ומכאן שם הספר). מפקד גדוד 51, רס"ן יוד'קה פלד, דיווח במהלך הקרב למפקד החטיבה, אל"ם אמיר דרורי, באופן לקוני כי "הולך קשה" (עמוד 63). הגיבור האלמוני של הקרב הוא קצין האג"ם של החטיבתי, רס"ן יואב לוי "יוצא שקד" (עמוד 50), שעבר לגולני לאחר שנפצע כמ"פ בסיירת במלחמת ההתשה. משנפצעו המחט והמג"ד, עבר הפיקוד על הקרב אליו. לבסוף הורה לוי לכוח גולני לדלג לאחור מהגבעה, "ולאחר שווידא שאין יותר חיילים על גבעה 17 הפעיל ארטילריה לעברה. זה היה המהלך שהכריע סופית את הסורים" (עמוד 65).
בספר הזכיר בקר גם את רס"ן שמריהו ויניק, המ"פ הקודם של הפלוגה שפיקד במלחמה על הסיירת החטיבתית. "מפקד הסיירת ויניק" (עמוד 52) הגיע לקרב לאחר ימי לחימה ארוכים. לא היה לילה "שלא נתבע למארב או לפשיטה" (עמוד 52). בקרב על החרמון נהרג גם ויניק כשכבשה הסיירת את הרכבל העליון.
בקר אינו חוסך שבטו מאיש מן המעורבים, מהלל את הגיבורים האלמוניים ומטיח ביקורת באלו הראויים לה, בין שיהיו בכירי המפקדים או סוכני הזיכרון הלאומי. תיאוריו של בקר את גבורת הרובאים הפשוטים והמפקדים, כמו גם גילוי מורך לב ואירועים של תופסים את הקורא ולא מרפים ממנו. הספר כתוב בתמצות ובקיצור אבל כל שורה, כך דומה, מעבירה היטב את המסר. בקיצור מומלץ בחום.
7 קוראים אהבו את הביקורת
7 הקוראים שאהבו את הביקורת
