ביקורת ספרותית על עיר חלולה - המעון של מיס פרגרין לילדים משונים #2 מאת רנסום ריגס

---

עיר חלולה (המעון של מיס פרגרין לילדים משונים 2)
רנסום ריגס
הוצאת כתר

**הסקירה מכילה ספויילרים לספר הקודם בסדרה**

תקציר הספר:
רגע לפני מותו בלילה אפל, סבו של ג'ייקוב מספיק לומר רק שהמפלצות חזרו. ג'ייקוב בן ה-16 יודע שכדי לגלות מה קרה, הוא מוכרח לנסוע לאי מבודד ליד חופי ויילס, אל המעון של מיס פרגרין לילדים משונים.
כך נפתח הספר הראשון (אבל למה שמתם את התקציר של הספר הראשון בתוך התקציר של הספר השני^^)בסדרת מיס פרגרין, שכבש את העולם בסערה ושהה שבועות ארוכים ברשימות רבי המכר, גם בישראל.
עכשיו מגיע ספר ההמשך המצמרר. השנה היא 1940. ג'ייקוב וחבורת היתומים נמלטים מהמעון בסירה. הם חייבים לשחרר את מיס פרגרין, שכלואה בגוף ציפור. הם בדרכם ללונדון, וזו עתידה להיות הדרך הקשה ביותר בחייהם.
עיר חלולה הוא סיפור אנושי מרגש, פנטזיה מצמררת וכובשת המלווה באוסף גלויות עתיקות נפלאות.
לבני 12 עד 120

מה חשבתי על הספר:
אזזז הגענו לספר השני! הידד!
הספר השני מתחיל בערך באותה נקודה שבה הספר הראשון נגמר.
ג'ייקוב והילדים המשונים בסירה, בדרכם לשחרר את מיס פרגרין מגוף הציפור שלה שבו היא כלואה.
המטרה בספר הזה היא נטו להציל את מיס פרגרין ולחלץ אותה מגוף הציפור. זה מה שמניע את כל העלילה. וזה מצחיק ועצוב לחשוב שהם עשו את כל המסע הזה בשביל… אני לא אומר בשביל מה גם כי אני מעצבנת, וגם כי זה יהיה ספויילר.
בספר מורגשת הרבה יותר אווירת מלחמת העולם השנייה. בספר הקודם, זה פחות הורגש כי ג'ייקוב והילדים המשונים היו בתוך המעון כל הזמן, וכאן הם יוצאים מהמעון, ומסתובבים בעולם. הם מגיעים להרבה מקומות מעניינים, ובדרך גם רואים את ההרס שהמלחמה יצרה. יש קטעים שבהם זה מאוד עצוב, אבל לא ממש מדכא. זה לא ספר מהסוג הזה, אז אל חשש :)
הכתיבה של רנסום ריגס הרבה יותר טובה. או שפשוט שמתי לב לזה רק עכשיו, אבל הכתיבה שלו מעולה. מתח מתובל בהומור, וצורת כתיבה ששואבת אותך לתוך הספר.
העלילה טובה בדיוק כמו בספר הקודם, ולא נופלת ממנה בשום צורה. גם כאן היא זורמת מאוד, והטוויסט בעלילה מאוד טוויסטי ומפתיע.
חוסר האהדה כלפי משונים מזכיר קצת גזענות, ויש חלקים שבהם זה מרגיש כאילו הספר מדבר בדרך עקיפה גם על גזענות. זה די נחמד.
בספר כל הילדים בחבורה מספרים איך הם גילו את המשונות שלהם, ואלו סיפורים משונים (משונים? הבנתם? חהחה לא מצחיק) ומעניינים מאוד.
גם התחלתי לחבב את אינוק מאוד. בספר הקודם הייתי סבבה איתו, ועכשיו אני חושבת שהוא הדמות האהובה עליי אחרי ג'ייקוב. הוא ציני רוב הזמן, אבל לפעמים הוא נותן לנו הצצות קטנות לנשמה הטובה שיש לו בפנים. וואו זה נשמע קריפי מאוד. וגם הכוח שלו ממש מגניב.
ומצטרפות אל הילדים המשונים גם חיות משונות! הידד! יש את הכלב המדבר (שתמונה שלו מופיעה בגב הספר. כן, זה הכלב עם המקטרת והמשקפיים), אמו-רפה (שילוב של אתון וג'ירפה), תרנגולות עם ביצים מתפוצצות, ועוד הפתעות.
עוד משהו - יכול להיות שזו סתם אני שמנסה למצוא משמעות עמוקה בכל דבר, ויכול להיות שזה נכון. אבל - הילדה שעל הכריכה? היא דמות מאוד משנית, שאנחנו פוגשים לפרק אחד בלבד. אבל בסוף הפרק הזה, הילדה אומרת משהו ש… אני לא אומר לכם מהו כי זה יהיה ספויילר, אבל זה כן משהו עם משמעות. גדולה. או שהמוח שלי עובד שעות נוספות בלי שום צורך.
חיסרון קטן - בספר הזה התמונות הרגישו לי קצת לא קשורות לתיאור. כלומר, זה לא שמסופר על מערה שבה נמצאים הילדים המשונים ויש תמונה של פיצה, אבל התמונה לא ממש נצמדת לתיאור, או שהתיאור לא ממש נצמד לתמונה.
ציטוט חמוד:
"סתמתי את הפה וחשקתי שיניים, וקיוויתי שאחיה לפחות עד שאסדר לעצמי מוות קצת יותר מקורי מנפילה מסוס."
וגם! ג'ייקוב גילה סוג של "כוח חדש" שנכלל במשונות שלו, והכוח הזה מאוד מגניב. אבל הוא מגלה את הכוח רק ממש בסוף הספר, ומספיק להשתמש בו רק פעם אחת. אז יש למה לצפות בהמשך…

שורה תחתונה:
ספר מצויין, אפילו טוב יותר מהראשון, אבל גם הוא מקבל 9/10.

» ביקורות נוספות של Books&Books&More
» ביקורות נוספות על עיר חלולה - המעון של מיס פרגרין לילדים משונים #2