ביקורת ספרותית על צופן העתיד - מבחן העתיד של ישראל מאת דוד פסיג

---

עוד לפני שמתחילים לקרוא בספר, מושך את העין מבנהו, ולא בכדי. הרעיון של הספר הוא להביא בפני הקורא את המתודה שמאחורי ה'עתידנות' ולהציג את הפן המדעי שלה. אי לכך, המבנה הרהוט והעקבי של הספר, מבטא את רהיטותה ועקביותה של העתידנות כדבר מדעי, מהימן ומתוקף. תחת המשג 'מבנה חיצוני' אפשר להכליל את הציטוט שמופיע בראשית כל פרק ומהווה מקור השראה ואת משפטי הסיכום של פסקאות מורכבות או מרובות דוגמאות שמעניקים לקורא תזכורת ומיקוד בנושא הפיסקה; מעבר לכתוב לעיל, לספר כולו מבנה תוכני ברור ובהיר, ברמת הפרק, ברמת החלקים וברמת הספר עצמו. גם זה בא לידי ביטוי חיצוני בתוכן העניינים, שם הקורא יכול לראות ולמצוא גם את חלקי הפרק ומיקומיהם.
הספר, שתוכנו אקדמי ומדעי לחלוטין, כתוב בשפה השווה לכל נפש, כזו שגם מי שאינו בקיא ומיומן בקריאה אקדמית, יכול להנות ממנה. החכמה ליטול תוכן אקדמי מדעי ולכתוב אותו כספר קריאה, אינה דבר של מה בכך ותעיד על כך הספרות המעטה שבז'אנר.
החלק הראשון של הספר, מתחיל באפיסטמולוגיה של התחום- מהתקופה הלא מדעית של חקר עתידים (פרק ראשון), עד להווה של חקר העתידים (פרק שלישי). אחר כך מוצגת הפילוסופיה של התחום או היסוד הפילוסופי שלו (פרק רביעי). בפרקים חמישי עד שמיני, יש מושגים בחקר העתידים ופירוטם: טווחי זמן עתיד, עתיד חקר העתיד, עתידנות אופטימית ומוטת זמן עתיד. בפרקים התשיעי והעשירי מופיעות שיטות המחקר שבחקר העתיד ותוקף הניבוי שלהם ובפרקים הבאים שבחלק זה, יש פירוט והבהרה של מושגים נוספים קשורים ו/או שונים מחקר העתיד והקשר של העתידנות ליהדות ולישראל.
בארבעת החלקים הבאים של הספר, המחבר אינו מדבר על עתידנות, אלא את העתידנות עצמה: עתידים סבירים (חלק שני), אפשריים (חלק שלישי), פרועים (חלק רביעי), ורצויים (חלק חמישי) במדינת ישראל. כל חלק נפתח בפרק אקדמי אודות הגישה שתוצג בחלק זה, לאחריו תרחישים מתחומים שונים עד לשנת 2050 (בערך) ולבסוף פרק נוסף של המלצות. אילו החלקים המרתקים, מעוררי מחשבה ודמיון של הספר, אילו גם החלקים הפרקטיים ביותר של ספר זה (וספרים נוספים של פרופ' פסיג) שמדגימים את חקר העתיד הלכה למעשה. הייחודיות של הספר היא כאמור בלשונו ובהנגשה המושגית שלו. וזה בא לידי ביטוי במיוחד בתרחישים המוצגים. בעיני, כתיבה כזו, נותנת מקום ללמידה אמתית- היות והקורא יכול להבין את העומד מאחורי הנכתב וממילא לבקר או לפרש את הדברים באופן אחר. אם, לדוגמא, נתייחס למגמה חברתית אפשרית, גוויעתה של מדינת הרווחה (פרק 29), נראה כי המחבר מציג קודם את ערכי החברה המודרנית ומעניק לקורא את הרקע עליו בנה את פרק 30 ואת פרק ההמלצות לנושא זה. כך, יכול הקורא להבין את תהליך החשיבה העומד מאחורי מסקנת הכותב. אציין, כי לדעתי, ראוי שכל כותב יכתוב בצורה אמינה כזו, כך הוא מעניק את האפשרות לבקר ולא מסתתר מאחורי מהלך הגיוני שאינו ידוע לקורא.
מה תמצאו בספר הזה או אילו שאלות ותהיות הוא יפתור לכם?
איך עושים את זה? איך יכולים אנשים לשבת באולפן טלויזיה ולספר מה לדעתם יתרחש כאן בעוד חודש או אפילו שנה? על סמך מה הם אומרים את זה? ומה הם לוקחים בחשבון? מסתבר, לפי הספר, שאפשר לעשות את זה בצורה מדעית. הספר מדבר על כך שחיזוי עתיד חייב להיות מגובה במתודולוגיה שאם לא כך הרי זה לא יותר מדמיון מפותח, אם הוא בריא (הדמיון) אז יש לו אחיזה במציאות וממילא חיזוי העתיד נראה הגיוני. אבל כל עוד אין גיבוי מתודולוגי והצגת אחוזי סבירות- זה דומה במקצת לתחזיותיהם של ז'ול וורן ודומיו שהתממשו. יותר מכך, "התחום משתמש במגוון רחב של מודלים תיאורטיים ושיטות מחקר פרקטיות רבות שמקורם בדיסציפלינות מדעיות אחרות" (עמ' 37), כלומר הראייה העתידנית האקדמית היא הוליסטית.
אני רואה את הבשורה העיקרית של הספר הזה, בכך שהוא מנגיש את חקר העתידים לכל אחד. כמובן שאין תחליף לעתידנים מקצועיים ומדענים מחקר העתיד, אך במידה מסוימת, כל אחד יכול לחזות את עתידו האישי- 'איזהו חכם הרואה את הנולד' (תמיד ל"ב, א'). לפי הספר, גם נראה, שעצם החשיבה העתידית, יש לה יתרונות רבים של הרחבת אפקים (עמ' 46), סתגלנות (שם) ועוד.
בנימה אישית לגמרי, הדברים שגרמו לי לא להפסיק לחשוב...
המשפט 'סיבות ההווה טמונות בעתיד' (עמ' 41). אכן, אנחנו נוהגים להשקיע היום במה שנראה לנו שיהיה רלוונטי עבורינו בעתיד. האם העבר לא משפיע? סביר להניח שגם... נושא מעניין.
פרק עשירי. מהי תחזית מוצלחת? ובעיקר, תחזיות מהעבר שהתממשו או לא ולמה... לא כל אחד ראוי לערוך תחזיות עתיד לכלל, גם אם הוא מדען בעל שם.
נושא התבונה הקולקטיבית שבפרק 12. הוא נושא נפרד, לדעתי ראוי להבינו עד היסוד כדי להצליח 'לעבוד' איתו בהקשר העתידני.
ולסיכום, אל תוותרו על האפילוג (עמ' 499). הוא חשוב, מרתק ומעצים את חווית הקריאה כולה. המלצה אישית שלי: תקראו את כל הספר, אבל במיוחד את האפילוג, כאלגוריה ארוכה לחיים האישיים שלכם. תופתעו כמה הרבה נמשלים תצליחו למצוא ועד כמה הם ישפרו את חייכם.
קריאה מהנה!!!

» ביקורות נוספות של פנינה רוסט
» ביקורות נוספות על צופן העתיד - מבחן העתיד של ישראל