ביקורת ספרותית על אחוזת דג'אני מאת אלון חילו

---

קראתי (עותק מהמהדורות הראשונות) ונהניתי, בעיקר משום שאני חובב ספרות תקופתית והשפה בספר משעשעת. אלא שבמקביל אני כועס על הסופר. לא קראתי ביקורות לפני כן, ולכן הולכתי שולל וחשבתי שאכן מדובר ביומנים של קלוורינסקי שהסופר תרגם ובמסמכים שנותרו עם מילותיו של אותו נער ערבי. הנער מוצג באופן אינטיליגנטי מדי לנער בן התקופה ועם התקדמות העלילה הבנתי שמדובר בבדיה. אולם כעת כשאני יודע שהדמות של קלוורינסקי גם היא מומצאת אני מבין שאלון חילו לא תמים. הוא אולי כותב יפה, אבל גם מונע משנאה, שהרי ההטעיה המכוונת שיש לה קונוטציה פוליטית ברורה אינה מקרית. היא חוזרת גם בספרו האחר על עלילת דמשק, במקרה זה, הגם שברור לחלוטין שליהודים אין שום נגיעה לרצח הנזיר, אלון חילו קושר נער יהודי לרצח, ויש מחבריי שחשבו שהרומן ההיסטורי הזה מבוסס על עובדות כלשהן. זו לא תמימות, זה עיוות סידרתי של היסטוריה שנמצאת במחלוקת, על ידי סופר מחונן אך מזיק. עטוף באיצטלה של "מחקר היסטורי" היהודים מוצגים כרוצחים, שקרנים, ותחמנים, ברומן שנוגע לפוליטיקה העכשווית וקבלתו כסיפור אמיתי עלולה להגביר השנאה כלפינו.

» ביקורות נוספות של יוסי נגר
» ביקורות נוספות על אחוזת דג'אני