ביקורת ספרותית על בורדרליין מאת דולב בן-ארוש
ספר מעולה

---

בורדרליין / דולב בן הרוש

ז'אנר: רומן רומנטי

הוצאה: שלגי הוצאה לאור, סתיו הוצאה לאור.

תאריך הוצאה: 2020

מספר עמודים: 200 עמודים מודפסים.

תקציר:

עתידה של טל היה מתוכנן היטב.

כל חייה הציבה לעצמה מטרות וצעדה בנתיב מוכר ובטוח להגשמת כל חלומותיה.

אולם תעלומת העבר שלה התגנבה מאחוריה, הציצה מעבר לכתפה ומנעה ממנה להיות שלמה.

עתידו של עומרי איבד כיוון.

החיים הנחיתו עליו מהלומה אחר מהלומה וגזלו את חלומותיו. כל ניסיונותיו להיאחז בתקווה ולהאמין בטוב נכשלו, עד שלא נותר לו דבר.

בקיץ שבו חייו הסוערים של עומרי פוגשים בחייה הבטוחים של טל, הכול מתערער. האש שניצתת בין השניים מפילה את המחסומים, וכל הגבולות נפרצים.

כשהקיץ נגמר, הקסם מתפוגג, האש דועכת, וכל שנותר הם שני לבבות שבורים המסרבים להתאחות. מסלול חייהם של השניים עומד להשתנות.

האם ימצאו את הדרך זה לזה ויתגברו על כל המשוכות?

"בורדרליין" הוא ספרה הרביעי של דולב בן ארוש.

ומה אני חשבתי:

בורדרליין הוא ספר מרגש, כי הוא מתעסק במספר נושאים שבפני עצמם מאד מרגשים, כמו מחלות למיניהן, תרומות איברים ומח עצם, משקעים מהילדות שמשפיעים על חיינו לנצח, וכמובן, אהבה.

עכשיו, אני לא רומנטיקן גדול, וקראתי מעט מאד ספרים רומנטיים בעבר. אבל אהבתי את הספר הזה, הוא ריגש אותי, ולפת אותי וגרם לי לרצות ולהמשיך לקרוא. וזה מה שספר אמור לעשות, לא?

מה שמוזר לי בספרים / סרטים רומנטיים הוא שאין כל כך עלילה – אין איזו התרחשות שסביבה הסיפור נבנה. האהבה היא העלילה, מערכת היחסים היא העלילה, עם העליות והמורדות שבה, ואם יש התרחשויות אז הן רקע עבור האהבה ומערכת היחסים. וזה מוזר לי כי מעולם לא חשבתי על מערכת יחסים בין גבר לאישה כעל עלילה. הרי איפה האקשן והמתח וההרפתקאות? אני רגיל לסופרים כמו סטיבן קינג, טום קלנסי, ברנדון סנדרסון, רובין הוב וכו'. מה פשר כל הנשיקות וחיבוקים ובכי, וכל הרגשות הללו.... זה אמור להיות עלילה?

אז כן, אם עושים את זה בצורה טובה, כמו שדולב עשתה בספר הרביעי שלה, אז גם עבור חובב פנטסיה / מד"ב / מתח / מסתורין כמוני אהבה הופכת להיות עלילה סוחפת ומרגשת ולופתת.

ואני חייב לציין שאכן סיימתי לקרוא את הספר מהר מאד.

אז מה אהבתי?

1) עלילה – כבר דיברתי עליה קודם אבל אוסיף ואומר שעלילת הספר בנויה באופן מעולה. לכל דבר יש סיבה, הכול נכתב בצורה מסוימת בגלל סיבה מסוימת. היו מספר דברים שלא עזבו אותי במהלך כל הספר, במיוחד משהו שמופיע על ההתחלה, וכל הזמן אני מנסה לחבר אותו ולא מצליח, אז שבסוף האסימון נפל וחשבתי שאולי עליתי על התשובה, וכשגיליתי שכן אז הבנתי באילו מומחיות וכישרון נכתבו הדברים.

2) הדמויות – לכל אחת משתי הדמויות יש אופי מוקפד ומוגדר, שנבנה ומתפתח לאט לאט לאורך הספר, ולאורך השנים שעוברות בסיפור. דמויות עשירות, אמינות, אמתיות.

3) השפה – דולב כותבת יפה מאד, יודעת לתאר בצורה נהדרת, להעביר רגשות ותחושות, לגרום לנו לדמיין סיטואציות כפי שהיא רצתה, אני מאמין. כל הכבוד.

4) פלאשבקים – הספר מחולק לשני חלקים. בחלק הראשון בכל פרק יש עלילה של הווה, ואז פלאשבק אל עלילה שהתרחשה בעבר, וחזרה אל העלילה בהווה. כבר אמרתי כמה פעמים שאני לא מתחבר לקפיצות הללו לעבר כל הזמן, אבל כאן זה נעשה יפה והעלילה בעבר מעניינת בדיוק כמו העלילה בהווה, ואפילו משפיעה עליה בצורה חזקה. לכן זה עובד טוב.

5) שילוב של סיפורים – אם הבנתי נכון מהעמודים האחרונים, אז דולב לקחה מספר נושאים שונים, ממספר סיפורים שונים שנתקלה בהם במהלך חייה, והפכה אותם במומחיות לסיפור אחד.

זה משהו שאני מאד מעריך אצל סופרים. הרי ככה נולד רעיון. שומעים כאן איזה גרעין של סיפור, ושם עוד חלק מסיפור אחר, ובמקום ההוא משהו נתפס בראש, ופתאום יש הארה, וגרעיני הסיפורים הללו מחליקים כל אחד למקומו הטבעי ונשזרים בצורה כל כך יפה למשהו חדש. מי שיודע לעשות את זה, אכן הוא בורך בכישרון נהדר. ודולב הצליחה בזאת.

מה לא אהבתי?

1) מעין קלישאתיות - החלק השני של הספר מתחיל כ-15 שנים אחרי עלילת "ההווה" של החלק הראשון. כאן אין קפיצות לעבר, אלא פשוט עלילה רגילה שמתפתחת. בחלק השני, בפרקים שעוסקים בטל אני הרגשתי שזה דומה מאד לתבנית סטריאוטיפית של סרטי קומדיה רומנטית. הגיבורה אומללה, לא מוצאת בן זוג, חייה הרומנטיים ברצפה, היא מתלוננת, מהר מגיעות שתי חברות שכל תפקידן בחיים הוא לעודד ולטפח את הגיבורה ולחזק לה את הביטחון העצמי. ולאחר שדברים נרגעים קצת אז החברות הללו נעלמות, ומלבד מספר פרטי מידע קטנים לא יודעים עליהן דבר.

אז כן, הכתיבה והתיאורים עדיין היו יפים, אבל כל הסצנות הללו יותר מדי הזכירו לי קומדיה רומנטית טיפוסית. הרגשתי קצת שדמויות נכנסות לתפקידים מובנים מראש שרואים הרבה בסרטים כאלו – החברה הממורמרת שהחבר שלה בגד בה, החברה שמאמינה באהבה כנגד כל הסיכויים, האחות המרוכזת בעצמה שאין לה זמן להקדיש לגיבורה. וכל הזמן כולם בלי סוף תומכים בגיבורה, מחזיקים אותה, מרימים אותה, מלטפים לה את הנפש הפגועה, כל כך דואגים שלא יפגעו בה, שלא יגרמו לה לבכות... זה היה מוגזם קצת לדעתי. ולעומת זאת, בפרקים של עומרי, זה היה ההפך הגמור, אבל שם זה התאים, בגלל הדמות והאופי שלו.

2) מריחה – רוב הספר קולח וזורם ונקרא ממש טוב. אבל לקראת הסוף דווקא, לאחר שהרבה דברים נפתרים, ומתחילה סגירה של קצוות, יש מעין האטה מסוימת, ואני התחלתי להרגיש קצת חוסר סבלנות כבר בקטעים הללו, ואפילו מעט מריחה. אבל כאמור, רוב הספר פשוט טס לי בין הידיים.

3) צירופי מקרים – יש מעט צירופי מקרים בספר, וזה בסדר. אבל יש אחד מאד מאד מאד משמעותי וזה היה לי קשה לעכל. דברים כאלו פשוט לא קורים, זה אחד למיליארד. אבל, אם הבנתי נכון, זה מבוסס על סיפור אמתי של מישהי שדולב ראיינה בשביל הספר, אז עוד יותר קשה לי להאמין שמשהו כזה באמת קרה. אולי היה אפשר לעדן את זה טיפה כי זה לא מחליק בגרון בקלות.

4) רקע - היה לי קצת חסר עוד פירוט על העבודה של שתי הדמויות, החיים שלהן מעבר למערכת היחסים ולאירועים הסובבים אותה. אבל זה ממש בקטנה.

לסיכום, לכל אוהבי הרומנטיקה, אוצו רוצו לקרוא את בורדרליין.

ואם לא אוהבים את הז'אנר הזה, עדיין תמצאו כאן סיפור מרגש וסוחף מאד שעוסק בנושאים מאד חשובים ומעניינים.

אני מאד נהניתי מהספר וממליץ עליו בחום. ומי ייתן שירבו ספרים וסופרות כאלו בארץ.

הערה: בספר יש אקטים מיניים אז לא מתאים לילדים, אבל אני לא מגדיר אותו כאירוטי, אלא כרומן רומנטי.

» ביקורות נוספות של אילן גוייכמן
» ביקורות נוספות על בורדרליין