ביקורת ספרותית על צדק אלוהי - מועדון הגמל #4 מאת דיוויד באלדאצ'י

---

צדק אלוהי / דיוויד בלאדאצ'י

תרגום: אינגה מיכאלי

הוצאה: מודן

תאריך הוצאה: 2010

קטגוריה: מתח ופעולה, פרוזה תרגום

מספר עמודים: 378 עמ' מודפסים

מהכריכה האחורית:

ג´ון קאר, המוכר גם כ"אוליבר סטון", הוא המבוקש מספר אחת באמריקה. שתי לחיצות על ההדק, והגברים שהרסו את חייו ודנו אותו לחיים בין הצללים - הושתקו לעד. אבל לחופש יש מחיר - בעקבות הרציחות החל מצוד אחריו מטעם הדרגים הגבוהים ביותר בממשל האמריקני. מאחורי הקלעים פועל גם רב־המרגלים מקלין הייז, שלקח את סטון כפרויקט אישי. הייז רוצה במותו של סטון יותר מכולם. לאחר שחברם ומנהיגם הבלתי־מוכתר ירד למחתרת, חברי מועדון הגמל מסכנים הכול כדי להצילו. אך לא רק הציידים נושפים בעורפו, כי סטון נמלט גם מזיכרונות העבר שרודפים אותו. מנוסתו תוביל אותו ממסדרונות השלטון בוושינגטון לעיירת הכורים המבודדת דיוויין שבווירג´יניה, ולעולם קטלני ושותת דם לא פחות מהעולם שהשאיר מאחור.

ומה אני חשבתי:

ספר בסדר, לא יותר ולא פחות. הוא זורם, מהנה ומרתק בחלקים, קצת נמרח ובעייתי בחלקים אחרים. הוא סבבה להעביר את הזמן ומי שיקרא אותו כנראה לא ירגיש שהזמן עובר ואפשר לסיים אותו מהר למדי, אבל הוא לא משאיר אחריו טעם של עוד, אלא יותר טעם של "כבר קראתי משהו דומה לזה", רק שבספר הזה יש גם הרגשה של קצת זלזול בקורא. אסביר בהמשך.

למי שלא מכיר, אז צדק אלוהי זה הספר הרביעי בסדרת מועדון הגמל של דיוויד בלאדאצ'י. הוא ממשיך את האירועים שהתגלגלו בספרים הקודמים: מועדון הגמל, האספנים וקר כקרח.

מה אהבתי:

1) הספר מותח ונקרא בקלות ובמהירות, העלילה מתגלגלת יפה מאד, מסתבכת ומסתעפת ולא מאבדים את הצפון לרגע.

2) נכנסת דמות חדשה אל החבורה האהובה, אדם בשם ג'ו נוקס, והדמות שלו מאד מעניינת וחצויה באופי שלה. נחמד ומעניין לראות כיצד היא מתפתחת במהלך הסיפור.

מה לא אהבתי:

3) הייתה מעט מאד השקעה בדמויות הקודמות. אפילו אוליבר סטון כבר קצת הפסיק לעניין, והדמויות האחרות פשוט המשיכו בנישות הקטנות שלהן, בוויכוחים הקטנים ביניהן והיחסים ביניהן כמעט ולא השתנו. פרט אולי לדבר אחד שהתפתח אצל אחת הדמויות שהיה נחמד.

4) הייתה הרגשה, בעיקר לקראת סוף הספר, שלסופר פשוט נמאס. קו עלילה אחד שמאד התפתח במהלך הסיפור, ונדמה כי היה אמור להיות העיקרי והמשמעותי ביותר, נפתר בצורה הכי פשוטה ומעצבנת שיכולה להיות, כמעט אפילו על סף ה "לא הגיוני שדמות שהתנהגה בצורה כל כך כזאת כל הספר, פתאום מתנהגת בבת אחת בצורה אחרת."

5) מי מכם שקרא את תקציר העלילה למעלה, אז יודע שמקלין הייז רוצה במותו של אוליבר סטון הכי הרבה. ואנחנו מקבלים תשובה למה רק לקראת סוף הספר, ותסלחו לי רבותי וגבירותי, התשובה הזו דבילית לחלוטין, וזה אפילו הרגיז אותי קצת.

היו עוד כמה דברים אבל נניח לזה עכשיו.

לסיכום, הספר הוא בסדר, לא יותר, כמו שציינתי בפתיחה. נחמד להעביר אתו את הזמן, כמו בשדה תעופה (אם אי פעם נחזור לטוס), כי לא צריך יותר מדי להתרכז בו, והוא נקרא בסדר גמור, והתרגום אחלה.

הרבה אומרים שאם קראת ספר אחד של דיוויד בלאדאצ'י אז קראת את כולם, ולא חוויתי את התחושה הזו עד כה, אבל בספר הזה בהחלט מרגישים כך.

הספר לא משאיר אחריו שום דבר בעצם. סתם ספר כזה.

לעומת הספרים הקודמים בסדרה, צדק אלוהי הוא אכזבה לדעתי, בעוד שמועדון הגמל היה נהדר, האספנים היה פשוט פנטסטי ללקק את האצבעות, וקר כקרח היה מותח ומרתק מאד, וגם יצר סוף די הדוק וסגור. צדק אלוהי פשוט מרגיש כאילו נמאס לסופר לכתוב על הדמויות הללו. אז חייבים לשאול את השאלה – למה הוא טרח בכלל להמשיך את הסדרה?

» ביקורות נוספות של אילן גוייכמן
» ביקורות נוספות על צדק אלוהי - מועדון הגמל #4