ביקורת ספרותית על לבד בברלין מאת הנס פאלאדה
ספר מעולה

---

נורא ואיום. מלחמת העולם השניה. הזוג קוונגל מתבשר על מות בנם בשדה הקרב, מרגע זה מתבשלת אצלם התנגדות לכל המלחמה ולהיטלר בפרט. ומכאן בא הרעיון לאוטו קוונגל מנהל עבודה במפעל, להגיד את דעתו על המלחמה דרך גלויות שהוא מניח בסתר אחת לשבוע במקום זה או אחר בעיר. הגלויות האלו עושות את דרכן בסופו של דבר לידיו של קומיסר הגסטפו אשריך והוא בדרכו מחליט לתפוש את האלמוני שכותב ומחלק אותן.

בין שלל הדמויות שמאכלסות את הספר בולטות בעיני שתיים והן של אוטו קוונגל ושל קומיסר אשריך והדמות הטראגית לדעתי היא אשריך. קוונגל שלם עם מלאכתו וחייו ולמרות הסיכון שהוא לוקח על עצמו ועל רעייתו עם הנחת הגלויות הללו שמנאצות קודם כל את היטלר ואת כל המלחמה הארורה, הוא חי את שגרת חייו כל עוד איש לא חושד בו. לעומת זאת אשריך נמצא בלחץ כדי להשביע את רצון מפקדו, סוג של חזיר נאצי שכולו צעקות ושכרות, שדורש לעשות סוף לעניין הגלויות.

אשריך הנאמן למפלגה ולדרך, מתחיל לתהות על קנקנו של האלמוני עם הגלויות, ובגלל הלחץ המופעל עליו אף תופש חשוד, איזה דג רקק שהוא מיד קולט שהוא לא האיש עם התחכום שמאחורי העניין. אלא שזה בינתיים מה שיש לו ביד ולמפקד שלו לא אכפת מי מה העיקר לפתור את התעלומה, שכמובן ממשיכה.

נראה שאמונתו של אשריך במפלגה ובצדקת הדרך נסדקת.

פאלאדה עשה עבודת פלאים בספר עם הדמויות השונות, הוא מראה שמי ששייך למפלגה - חייו נוחים כמובן כל עוד הוא נאמן ומסור, מי שלא במפלגה חי בפחד מתמיד ושומר על לשונו ואפילו על מחשבותיו, ומי שיהודי, ובכן יש יהודיה אחת, גב' רוזנטל הזקנה, אלא שהיא מין דמות נעלמה שכמעט לא רואים אותה ושהיא באמת נעלמת על ההתחלה.

אמרתי בהתחלה נורא ואיום כי זה מה שהרגשתי לאורך הספר, סיימתי אותו בלי לכתוב עליו כלום, ואז גיליתי שאני חושבת עליו שוב ושוב והנה אני יושבת עכשיו וכותבת.

» ביקורות נוספות של אלזה
» ביקורות נוספות על לבד בברלין