ביקורת ספרותית על אמא של הים מאת דונטלה די פייטרנטוניו
ספר טוב

---

נערה בת שלוש עשרה מוכשרת מאוד, בעלת כישורים יוצאי דופן, "מוחזרת" ממי שקראה להם "אבא" ו "אימא" לבית הוריה הטבעיים. כך סתם, בלי הסבר ובלי הכנה.
וכאן מתחילה מלחמת ההישרדות שלה. במערכת מתוארת להפליא של הסתגלות פיזית ונפשית למצב החדש. מערכת זאת עוברת מנעד של רגשות , החל מניכור, דרך התבוננות ולבסוף קבלה ואפילו שמץ של הזדהות.
והנה מגיע מהפך נוסף.. חזרה לעיר כדי ללמוד ולהתפתח ולא לאבד את מימוש הפוטנציאל הטמון בה שמתבטא במקום העשרים במבחן כלל ארצי במתמטיקה, ותאוות ידע בלתי נדלית.
ומצב זה מתואר על ידה במשפט .."נותרתי יתומה משתי אמהות חיות. אחת מסרה אותי כשחלב עדיין על שפתי, ואחת החזירה אותי בגיל שלוש עשרה. הייתי בת להורות כוזבות ודוממות, רחוקות. לא ידעתי ממי באתי. למעשה, אינני יודעת."
וכאן באה המלחמה על חיפוש זהותה ומקומה.
התרופה נמצאה באשה שלישית, גברת ביצ'ה, ש.."ניחשה ממבט ראשון שהחסך ממנו סבלתי אינו קשור לאוכל,...היא לא הציעה את עצמה כתחליף, אלא הסתפקה בכך שהאכילה אותי בחיבה.."
בספר מתוארים מצבים ותהליכי קבלת החלטות, מה להציג לעולם החיצוני, ובאיזה צורה. " וכך התחילו שנות הבושה שלי. בושה שלא תעזוב אותי עוד, כמו כתם בלתי נמחה בגוף, כתם לידה בלחי. בכל מקום חדש המצאתי סיפור הגיוני בשביל להצדיק בפני האחרים.."
היא נושאת צלקת בדמות..." אני עדיין אסירת תודה לה (לביצ'ה), אבל היא לא זכתה לביקורים שלי אחרי בחינות הבגרות. אין לי את ההרגל לחזור למי שעזבתי."
ספר מרתק, קצר יחסית בן 206 עמודים, שממגנט בחבלי קסם, עשיר בתובנות, ומוביל את הקורא במבט ותובנה בגובה של הילדה ואחיה.
ספר קריא , שווה קריאה ומעורר מחשבות הרבה לאחר שמניחים אותו מהיד.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על אמא של הים