ביקורת ספרותית על האמריקאי - Henry James / The American מאת הנרי ג'יימס
ספר טוב

---

"בחדרו השכור הצנוע בפריס חיבר והעמיד דיוקן של אמריקאי אשר שלא כמוהו עצמו כבר עשה כסף רב כל כך, שידו השיגה להתעלם מדוחות הבנק שלו ולהתמסר לקניית תרבות בתור סחורה שחורגת מעולם העסקים".הנרי ג'ימס כתב בפריס את הרומן הגדול הראשון שלו ששמו "האמריקאי", על אדם שמצבו הוא היפוכו של מצב יוצרו,(ע"מ 359, אחרית דבר מאת חנה וירט-נשר). הרומן "האמריקאי" התפרסם בשנת 77-1876 בכתב העת "The Atlantic Monthly", הסופר המתחיל הנרי ג'ייימס בן ה-34 שוקע בחובות ומקווה להיחלץ בהם בכתב היד בה מגלם גיבורו קריסטופר נימן- איש עסקים עשיר ונאה המחפש שידוך בפריס, היישר מסן-פרנסיסקו ב1868.
"ביום זוהר של מאי 1868 התרווח לו ג'נטלמן אחד כנוח לו על ספה מעוגלת גדולה שהייתה בעת ההיא במרכז סלון קרה, במוזיאון הלובר בפריס(...) ובראש מוטל לאחור וברגליים מתוחות, ומתוך הנאה עמוקה מתנוחתו, תלה עיניים במדונה היפהפייה הנישאת על ירח של מורילו(...) ראשו היה מעוצב היטב, באיזון נאה של המבנה הקדמי והעורפי, ובשפעה של שיער ערמוני חלק. עור פניו היה שחום, ואפו התווה היטב קשת בולטת. עינו הייתה צלולה, צבעה אפור צונן, וחוץ משפם שופע למדי היה מגולח למשעי. והמעתיקה הקטנה ממשיכה במלאכתה, ושולחת מפעם לפעם מבט נענה לעבר המתפעל ממנה. (...) האמנית בהתה רגע, שרבבה קלות את שפתיה, משכה בכתפיה, "(...) "מסיה רוצה לקנות אותה?" שאלה הגברת הצעירה בצרפתית(...) "המדונה,כן; אני לא קתולי, אבל אני רוצה לקנות אותה. (...) ידידנו קרא את המספר: "2000 פראנק". זמן מה לא אמר כלום אלא עמד והסתכל בתמונה, והמעתיקה הוסיפה להתעסק ברפרוף בציור שלה. "בשביל העתק-זה לא הרבה? שאל לבסוף. pas beaucop [לא הרבה]?". (ע"מ 9-5, פרק 1).
המספר יודע הכול מתאר את הגעתו של קריסטופר ניומן לפריס, מחפש אישה ראויה להתחתן איתה ("מהעולם הישן"). הוא נפגש עם "מאדמוזל" נעמי ניוש, בחורה צעירה שהוא קונה את העתקים שלה, מוצא את עצמו ממן אותה אם תהיות האם היא האחת והיחידה. היא פותרת את כול העניין- שולחת אותו ללמוד צרפתית עצל אביה, ולא רוצה אותו כמו שהיא רוצה את כספו.
"טריסטרם נראה חסר מנוחה וחשדני; הוא לכסן מבט אל ידידו. "מה אתה זומם, בעצם?" ביקש לדעת. "אתה עומד לכתוב ספר?". קריסטופר ניומן פיתל קצה אחד של שפמו בשתיקה זמן מה, ולבסוף השיב ואמר: "יום אחד, לפני כמה חודשים, קרה לי דבר מוזר מאוד. באתי אל ניו יורק לרגל עסקה חשובה, זה סיפור ארוך- היה כאן צורך להקדים צעד אחר, בדרך מיוחדת, בשוק המניות. הצד האחר הזה נקט נגדי פעם אחת תחבולה שפלה מאוד. הייתה בי טינה עליו, חמה פראית בערה בי, ואני נשבעתי שבשעת כושר, אם ננקוט לשון ציורית, אעקור לו את שפמו מן השורש. כשישים אלף דולר היו מוטלים בכף. אם אסלק אותם מדרכו, תהיה בזאת מהלומה שהברנש יירגיש בה, והוא באמת לא היה ראוי לרחמים. קפצתי לתוך מרכבה שכורה ונסעתי למגמת פניי, והמרכבה הזאת, קרה הדבר המוזר שאני מדבר עליו. זו הייתה מרכבה ככל מרכבה אחרת(...) זה נחת עלי ככה!"(...) המחשבה שאני מפסיד את שישים אלף הדולרים ונותן להם להחליק ולחמוק כליל ולא שומע עליהם עוד, נראתה לי הדבר הנחמד ביותר בעולם.(...) ואני ישבתי וצפיתי בזה כמו המחזה בתיאתרון, הרגשתי איך הוא נמשך בתוכי. (...) קצתי בעסקים. רציתי להשיר הכול מעליי וחסל בסוף; כבר יש לי די כסף, (...)ראיתי את עצמי אדם חדש בתוך עורי הישן, ונכספתי לעולם חדש. (...) ברגע שיכולתי לצאת מן המשחק הפלגתי לאירופה. כך קרה שאני יושב פה".(ע"מ 27-25,פרק 2).
קריסטופר ניומן מתעשר באקראיות בקזינו בניו יורק, הוא מספר לכול מי שחפץ לדעת, בני משפחת טריסטם- מהבוהמה הפריסאית, והנה הוא מתוודה לו. הם מסתובבים מפריס עד ונציה, שם טריסטם החבר הטוב והיחיד בינתיים של מר ניומן עוזב אותו ומפנה אותו אל בנג'מין באבקוק בונציה, באבקוק, מסיונרי אמרקאי המתפרנס מעשירים דוגמת נימן עוזב אותו ותו-לו. משם נימן ימשיך לוינה ולבאדן-באדן. בני משפת טריסטם ישכנעו אותו לחזור לפריז.
"הגברת הזקנה פערה עליו עיניים שוב, ואז פנתה אל בתה. "את עומדת להינשא לו?" קראה חרש. oui,ma mere [כן,אימא]," אמרה מדאם דה סנטרה. "בתך נענתה לי, לאושרי הגדול," אמר ניומן. "ומתי נעשה ההסדר הזה?" שאלה מדאם דה בלגראד. "דומה שאני קולטת את החדשות רק במקרה". "הציפייה התלויה ועומדת שלי באה אל קצה אתמול" אמר ניומן. "ועד מתי עמדה להימשך זו שלי?" אמרה המרקיזה לבתה. היא דיברה בלי רוגז, במעין אי נחת אצילית צוננת. מדאם דה סנטרה עמדה בשתיקה ועיניה ברצפה. "זה גמור עכשיו" אמרה. (...) "איחולי לך,אדוני", אמרה מדאם דה בלגראד ברוב חגיגיות וטקס. "בתי היא אישה טובה להפליא. אולי יש לה חסרונות, אבל אני לא מכירה אותם". (ע"מ 187-86, פרק 14).
בשובו לפריז קריסטופר ניומן מסתבך עם הבלגרדים- אורבן הבכור התלוי באימו, ולנטיין בלגראד, ידיד הנפש שילווה את הגיבור עד המפנה הדראמתי, קלייר בלגרד האלמה היפה שכבר הספיקה להיות אלמנה וכול הוויתו של קריסטופר ניומן היא לשאת אותה לאישה, וכמובן הדוכאסית מדאם דה בלגרד, אישה באה בימים, מרושעת ורודפת מותרות.
"ניומן יושב עוד מעט, מרפקיו על ברכיו וראשו בידיו, והגברת טריסטרם הוסיפה למזג חסד עם פילוסופיה, וחמלה עם ביקורת. לבסוף שאלה: ומה אומר על זה הרוזן ולנטן?" ניומן נחרד; מאז הבוקר לא חשב על ולנטן ועל משימתו על גבול שוויץ. שוב נעשה חסר מנוח והוא נפרד ויצא. היישר אל דירתו הלך, ושם על שולחן הפרוזדור מצא מברק: "אני חולה מאוד; אנא בוא אליי בהקדם האפשרי(...) אחר הדבר הזה הייתה לו רק שהות לתפוס את רכבת האקספרס הלילית אל ג'נבה" (ע"מ 254-253).
חברו הקרוב ביותר ברומן- ולנטיין בלגרד מסתבך בתגרה בג'נבה מול אציל אחר שפגע בכבוד הבלגרדים. הקליע שהוא חוטף, בדיעבד חותם את גורל קריסטופר ניומן.
"אשתי ניסתה להרוג אותי, והיא עשתה זאת; אני גוסס, גוסס עד אימה. זה נעשה כדי להשיא את בתי יקירתי למסיה דה סנטרה. בכל נפשי אני מוחה נגד זה- אני אוסר זאת. אינני לא שפוי- תשאלו את הרופאים, תשאלו את הגברת ב'. זה היה לבדה אתי פה הלילה; תקפה והוציאה אותי להורג. זה רצח. אם זה לא רצח, לא היה רצח מעולם. תשאלו את הרופאים. אנרי אורבן דה בלגארד. (ע"מ 310, פרק 22).
גברת ברד- המשרתת של הבלגרדים מסגירה את גברת בלגרד השולטת במשפחה. היא נותנת לקריסטופר ניומן את "הירושה" שהספיק להשאיר בעלה (אנרי)- הוא סבל מכיב בבטן וזקוק לשיקוי כול יום. בשל היותו ה"כבשה השחורה" של הבלגרדים מדאם בלגרד מפסיקה את הטיפול בחסר הישע. כעת, כאשר המרקיזה בלגרד משדכת במקום את ניומן בדיפמיר- אציל אנגלי עשיר, לביתה המיוחסת קלייר. ניומן שוקל לסחוט את הבלגרדים, לבסוף העניין נפתר בכך שקלייר לא נישאת לאף אחד ונהפכת לנזירה כרמלית (קתולית). קריסטופר ניומאן חוזר לאמריקה ותו-לו.

הרומן "האמריקאי" היה לרומן הפריצה של אחד מבכירי הסופרים של המאה ה-19, הנרי ג'ימס. הרומן לא נטול בעיות כתיבה - כך קריסטופר ניומן עובר לפריז, מטייל ברחביי אירופה, עדיין עיקר העיסוק הוא להשיג את קלייר בלגרד באזור ההתרחשות של פריז ב-1868. הפריע לי שכבר בסוף הרומן, ניומאן עובר מפריס-ללונדון-לסן פרנסיסקו ללא תיאור של המסע עצמו כלל, הנה כול עמוד הוא במקום אחר. בעיות שבמהדורת 1907 (שלושים שנה לאחר הפרסום הראשוני) לא באה מענה.
בתרבות קריאה תאגידית, עשה אמציה פורט את הבלתי אפשרי- התרגום הקודם שלו "שובו של המקום" של תומס הרדי היה רב מכר. הסחורה שמספק לו הנרי ג'ימס לא רעה, אך בספק אם ישחזר את הצלחת התרגום הקודם.

» ביקורות נוספות של אושר
» ביקורות נוספות על האמריקאי - Henry James / The American