ביקורת ספרותית על זיכרון הגוף - מכתוב # מאת אחלאם מסתע'אנמי
ספר מעולה

---

ספר שונה ומיוחד מהמקובל בהרבה מובנים. תשתית העלילה, ח'אלד הוא לוחם חרות אלג'ירי שמאבד את ידו באחד הקרבות בקונסטנטין והופך לצייר בפריז.
אחלאם היא בתו של סי טאהר, לוחם ממנהיגי המרד שלחם שכם עם שכם עם ח'אלד. אחלאם נפגשת אתו בתערוכה שהוא מציג. אין זו הפגישה הראשונה כי הקודמת לה הייתה כעשרים וחמש שנים, כשאביה מבקש כי יעביר דבר מה לבתו בת כמה החודשים זמן קצר לפני מותו בקרב.
חרף פער הגילים, מתפתח סיפור אהבה שבו יש אינטרס הדדי,היא תחייה את הדמות הפלקטית של האב גיבור החייל לכדי דמות ממשית והוא יקבל אהבת נעורים אמתית.
את המשך הרומן יש לקרוא, כי הוא עובר מספר תפניות מפתיעות ומרתקות.
בנפשו של ח'אלד מתחולל תהליך משולב של אהבה אמתית , לא משתנה למולדת ולסמלה בעיניו, העיר קונסטנטין שמחליפה לבוש , צבע, והלכי רוח בעיני הגיבור.
התמורות מתייחסות לשינוי האדיר ב"לוחמים" שהפכו לסרסורי ממון ושלטון, עם סיום הקרבות. החלומות מתנפצים אל רודנות והתפתחות מדרג של טובות הנאה.
אחלאם וח'אלד אינם משתתפים במשחק זה, וכל אחד מוצא כלים אחרים להתמודד.
הרובד השלישי שמייחד ספר זה והופך אותו לפנינה ספרותית הוא הכתיבה וסגנונה.
הספר נכתב על ידי אחלאם, בגוף ראשון של..ח'אלד. נקודת המבט היא גברית, בריכוך "נשי". ח'אלד אינו המאצ'ו בסיפור אלא הדמות הנפגעת מדברים ונושאים אמתיים ומדומים. הסבל שלו כאוהב מאוכזב ומרומה מקרין על מכלול חייו, הדבר מתואר לפרטים מדויקים צעד אחר צעד. כך שנבנה עולם משתנה עד הסיום המפתיע.
ומעל כל זה בא עולם הדמויים הספרותי שמבצבץ בכל עמוד. עולם זה מוצג בערבסקות לשוניות מפתיעות ויפות.
קונסטנטין ואחלאם מעורבבים וכך מתקבל השיח הבא:" שבת והסבת את עינייך אל הציור האחרון. התבוננת בו ואמרת:" ובכן זו אני!"
"אולי לא את היא, אך כך אני רואה אותך. יש בך מנפתולי העיר הזאת, מן העגלגלות של גשריה, מן התמירות שלה וסכנותיה, משהו מן המערות בערוצי נחליה, משהו מן הנהר הקוצף החוצה את גופה, משהו מן הנשיות והפיתויים הכמוסים שלה, מן החיים השוקקים בה."
כאן הפסקתי את הקריאה כדי.. לקרוא על העיר קונסטנטין, ההיסטוריה שלה וגשריה ונשביתי ביופייה גם בלי שבקרתי בה.
גם למטבעות לשון "מיניאטוריים" יש מקום כמו "איני זוכר מי אמר :"בשנותיו הראשונות לומד האדם לדבר, ובשארית ימיו מלמדים אותו המשטרים הערביים לשתוק"".
או למשל תיאור הנשיקה הראשונה:" כמה זמן נמשכה הנשיקה? דקתיים? שלוש?או חמש דקות של שגעון וזהו?... האם יכולות חמש דקות לבטל חמישים שנה מחיי?.. מדוע לא חשתי לאחריהן כל רגש חרטה, אף לא בושה כלפי זכרו של סי טאהר?....למה לקלקל את האושר בחרטה,...אינני זוכר מי אמר:" חרטה היא החטא שאנו חוטאים,"...
ויש עוד הרבה.
הספר מומלץ מאוד לקריאה על סגנון אחר , שונה, בעל רבדים שאינם שכיחים בספרי היום יום שלנו. לא במקרה קיבלה אחלאם מוסתע'אנמי , פרסים והוקרה. פשוט מגיע לה.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על זיכרון הגוף - מכתוב #