ביקורת ספרותית על מאת
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 13 במרץ, 2019
ע"י אושר


מעללי ק. הבא לעבוד בתור מודד בטירה עליה בא, כאשר הסביבה של הכפר והטירה קפואה ומכוסה שלג ,רוחות עזות וימים חורפיים קצרים וחשוכים.
בהתחלה ק. מגיע לפונדק הגשר ופוגש בעוזריו הממונים (שישמשו כעזר כנגדו):
"הוא נטל את הפנס מידי הפונדקאית והאיר את השניים; הללו היו אותם שניים שכבר פגש ארתור וירמיה. עכשיו הצדיעו לו.
(..) "אתם נבדלים זה מזה, ואלו בכול השאר אתם דומים כמו"- הוא נשתתק.
(..) אנהג בכם מכאן ואילך כאילו הייתם איש אחד, ולשניכם אקרא ארתור, שהוא שמו של אחד מכם. אולי שלך?"- שאל ק. את האחד. " לא" אמר הלה, "שמי ירמיה".
ק. מגיע לצריף העלוב של בארהאבאס והאחיות שלו ומשתכן שם (אולגה שמתאהבת בק. ואמיליה המוחצנת מבין האחיות).
הוא פוקד את פונדק "הרנוף" ומתאהב במוזגת- פרידה. ק. נמשך לפרידה בקרבתה לקלאם פקיד הטירה שק. רצה לפגוש (שפרידה הייתה אהובתו).
"נתקלו בקול חבטה קהה בדלת חדרו של קלאם והיו שוכבים (..) שם חלפו שעות, שעות של נשימה אחת יחדיו, שעות של הולם-לב אחד יחדיו (..) ופרידה שכמו נחזקה בכוח הסכמתו , איגרפה ידה , חבטה בה על הדלת וקראה: "אני עם המודד! אני עם המודד!".
"שנינו אבודים". "לא" אמרה פרידה. "רק אני אבודה. אבל זכיתי בך, על כל פנים. הירגע. אך ראה איך הם צוחקים שם השניים". "מי?" שאל ק. והפח פניו. על הדלפק ישבו עוזריו, מנומנמים מעט(..) מה לכם כאן?" שאל ק. (ע"מ 44-43).
משרתו של ק. כמודד מתבדה לאחר שראש הכפר ופקיד ששמו שוואצר מנסים להעיף אותו מהכפר, ראש המועצה אמר לו שמדובר בטעות בירוקרטית. ק. לא מוצא לאורך העלילה היכן להשתכן, איפה לישון ורודף אחרי משרתו המיוחלת כמודד. כול שנישאר זה לרדוף אחרי קלאם, הפקיד החשוב שכולם מדברים עליו בעוד ק. ופרידה נודדים ברחבי הכפר.
פרידה לוחצת על ק. לקחת משרה שמציאים לו כשמש בית-הספר. הוא ופרידה עוברים לשם עם העוזרים המאוסים.
הוא ממשיך לרדוף אחרי קלאם שעקבותיו לא נראות בטירה שאין להגיעה עליה. הוא נפדש עם בארהאבאס שעובד בתור שליח מהטירה ואחיותיו. הוא פוגש באולגה:
"וגם למען בארהאבאס אני מספרת כל זאת, כדי שלא תתלה בו תקוות גדולות יותר מדי והוא יאכזב אותך ואחר-כך יסבול בעצמו מפני שאיכזב אותך. רגיש הוא כול-כך : הנה הלילה. למשל, לא יכול להירדם משום שאמש לא היתה דעתך נוחה ממנו; אמרת, מסתבר, שדבר רע הוא שאין לך שליח אחר מלבד בארהאבאס. מלים אלה הדירו שינה מעיניו. (ע"מ 169-168).
בפרק 15 בה פוגש ק. את אולגה, היא מביאה את הדברים שהרסו את המשפחה (בחלקים- "סודה של עמליה", "עונשה של עמילה", "חיזורים של תחינה" ו"תוכניותיה של אולגה"). משפחת בארהאבאס ואחיותיו נהרסה כאשר עמליה לא נאתרה לחיזוריו היבשים (דרך מכתב שאמר לה לבוא לפונדק "הרנוף" בלילה) של הפקיד החשוב סורטיני. הדבר נודה ואנשי הכפר החרימו את המשפחה ועסקיה. המשפחה נעלצה לעבור מאחוזתם לצריף עלוב. אולגה שולחת את אחיה בארהאבאס לעבוד כשליח מטעם הטירה כדי לחסוך כסף ולשקם את מה שנותר למשפחה.
פרידה עוזבת את ק. חוזרת לעבוד בפונדק "הרנוף כמוזגת ופוצחת ברומן עם אחד העוזרים לשעבר שק. טרח להעיף:
"משהגיע לרחוב, ראה במרחק-מה את העוזר, במידה שאפשר היה לראותו בלילה העכור, פוסע אנה ואנה לפני ביתו של בארנאבאס. (..) ק. קרא בשמו(..) את מי אתה מחפש?" שאל ק. (..) "אותך" אמר העוזר(..) "ומי אתה?" שאל ק. . ""אינך מכיר אותי?" שאל האיש. "ירמיה אני. עוזרך הישן". "כך" אמר ק. (..) אך פנים אחרות יש לך". "זאת מפני שאני שרוי לבדי" אמר ירמיה. "כשאני לבדי, מסתלקת חדוות הנעורים". "ואיפה ארתור?" שאל ק. "ארתור?" שאל ירמיה, "ילד המחד פרש לו מן השירות. ואמנם נהגת בנו בקצת גסות וקשיחות. עדין הנפש אינה יכולה לסבול זאת. הוא חזר לטירה ומגיש תלונה נגדך". "ואתה?" שאל ק. "אני נשאר כאן" אמר ירמיה. "ארתור מגיש תלונה גם בשמי". "ועל מה התלונה?" שאל ק. "על שאתה", אמר ירמיה, "אינך מבין בדיחות ועי מה עוללנו?". (ע"מ 226-225).
ק. שהיה מביט סביבו באין-תכלית, ראה אותו רגע הרחק באחד מעיקולי הפרוזדור, את פרידה:היא נהגה כאילו לא הבחינה מיהו, רק הביטה בה בפנים קופאות. (ע"מ 236).
"ארד לשם עכשיו ואשב קצת בשעת אכילה". "אביא לך כיסא", אמרה פרידה וכבר פנתה ללכת. (..) "בכן נכון, הוא יושב נמצא שם למטה", אמרה. "וכי מה חשבת? במיטתי הוא שוכב(..) ובסופו של דבר הכל הוא באשמתך; אילולא גירשת את העוזרים ואילולא רצת אחרי אותם אנשי, היינו יושבים עכשיו בנחת בבית-הספר. (..) אתה לבדך הרסת את כל אושרנו". (ע"מ 240).
ק. רודף אחרי פרידה בפונדק "הרנוף" היא כאמור דוחה אותו על הסף. ירמייה העוזר מדווח לה שק. הלך לבית אולגה (קשר קנאה נרכם בין השניים), בסופו של דבר אף הפקיד המכריע ארלאנגר אוסר על ק. את קשר האוהבים עם פרידה בשל היותה אהובתו של קלאם.
בסוף הרומן פוגש ק. בשתי פקידים. אחד הוא מעיר משנתו, בירגל, שטען שלא תחזור עליו שנתו ומ 4 עד 5 בבוקר הם מדברים לבקשת בירגל. ק. שפוך מעייפות ונפגש לחכירה גורלית למינויו כמודד עם הפקיד ארלאנגר. ק. העייף לא מפתח שיחה עם ארלאנגר שממהר לשלח את ק. ממנו, אוסף את תיקיו וממשיך הלאה.
ק. נשאר כשמש בבית-הספר ותו-לו. בסוף הפתוח של הרומן הוא רב עם הפונדקאית שהקשר האמאי מוביל הרבה הומור, מני רבים בספר.
מאחרית הדבר של מאכס ברוד -הטירה בפי ק. חלש האופי מייצג את מה שק. לא צולח להתקרב עליה- "החסד האלוהי". כך הרומנים של קפקא- "המשפט" ו"הטירה" מייצגם את המהות האלוהית (ע"פ הקבלה) בדין והחסד.
הרומן שתוף ההומור המחולק לפרקים קצרים וקצביים לא דל לרגע. הכתיבה הייחודית של קפקא לא מצריכה עלילה כדי להציג את אחד הספרים הטובים שנכתבו.


3 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אושר (לפני 5 ימים)
תודה yaelhar. ערכתי את הביקורת וקפצו כפילויות.
yaelhar (לפני 5 ימים)
לא מבינה מה קורה פה. אין שם ספר ואין שם סופר.
אני מניחה שזה ספר של קפקא - אולי בגלל הק'. בכל מקרה זו ביקורת מפורטת (אולי מפורטת מדי) ומקיפה.
אושר (לפני 6 ימים)
קישור לביקורת המקורית , כמה קפקאי
https://simania.co.il/showReview.php?reviewId=110266



3 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ