ביקורת ספרותית על הליברל האחרון מאת ליאון יוריס
בזבוז של זמן

---

הספר "הליברל האחרון" מאת ליאון יוריס (הוצאת שלגי-רמדור, 1999) הינו רומן על רקע הבחירות לנשיאות ארצות הברית. גיבור הספר הוא קווין פטריק או'קונל, מושל קולורדו, חבר המפלגה הדמוקרטית שרץ לנשיאות ארצות הברית בשנת 2008 . הוריו של קווין, דן וסיובן, צעירים ממוצא אירי שנישאו בניו יורק עקרו לקולורדו לאחר מלחמת העולם השנייה והקימו חווה משגשגת. אולם למרות האהבה הגדולה התקשו השניים להביא ילד. אביו של או'קונל, "היה נחת, אדם אוהב ורך מאוד שנאלץ להתעמת עם הנסיבות המצערות ביותר" (עמוד 54). אולם לא דניאל טימותי או'קונל, סמל בחיל הנחתים שעוטר בכוכב הכסף על אומץ לבו בקרבות גוואדלקנל וטארווה, יירתע מפני קשיים. השניים בוחרים לאמץ ילד שאת הרקע שלו אינם יודעים. הילד, שנקרא קווין על שם חברו לנשק של אביו, גדל ומתגייס בעקבות האב לנחתים ומשרת תחת טיפוס חריג ויוצא דופן, הגנרל ג'רמיה דנקן.

"אומרים שהמילים הראשונות שהוציא ג׳רמיה דנקן מפיו כתינוק היו "סמפר פידליס", המוטו של חיל הנחתים. הוא הפל לטייס הקרב האלוף הראשון, כאשר הפיל ביום אחד חמישה מטוסי זירו יפניים מעל גוואדלקנל, אבל הוא הופל בתמורה וניצל איכשהו. אלוף, אבל הוא כבר לא יכול היה לשרת כטייס קרב.
כמפקד גדוד בקוריאה, כשנודע לו שאנשיו מוקפים, אמר, "יופי, זה מפשט את המצב הטקטי." דנקן הוביל את כוחותיו הפצועים בחזרה ממאגר צ׳וסין בגבול הסיני אל הים בעיצומו של חורף מקפיא.
בווייטנאם הועבר מפיקוד שדה למטה כדי לפתח ולשפר טקטיקות חדשות נגד אויב בעל תושייה שדבק במטרה" (עמוד 126). על דנקן מוטל להקים יחידת פשיטה ללוחמה בטרור לחיל הנחתים שתגיע ליעדיה באמצעות מטוס בשם SCARAB, מן גרסה של מטוס האוספרי V-22 שיש בשירות החיל כיום.

"כך הוקמה יחידת הבילוי והמורל של ג'רמיה דנקן. פלוגת בו"ם תפסה מקום מרוחק בפנדלטן ובמדבר. הלוחמים שלה סבלו משטר שהיה מרתיע את הקומנדו. הם היו אנשים קלי-משקל כדי שלא להכביד מדי על ה-SCARAB. רב-סרן הוגו גראב, עוד מוסטנג, השחיז אותם לחוד של להב" (עמוד 132). לאחר פיגוע טרור כנגד מפקדים בכירי בנאט"ו שיזמו האיראנים מוטלת על גנרל דנקן ויחידתו המשימה לצאת לפעולת תגמול, פשיטה בעומק איראן במהלכה יתקפו מוצב חשוב של הצבא ויחטפו בכיר איראני. או'קונל, "תת-קצין בנחתים" (עמוד 135), שימש כעוזרו של דנקן. בנוסף "תת-קצין או'קונל היה טייס החירום, מטילן, מחליף שני במערכות האלקטרוניקה, חובש ונווט מחליף מאחורי הטייסים" (עמוד 142). הפשיטה עצמה התחילה כהצלחה, וגנרל דנקן היה מרוצה. בעוד אנשיו משתלטים על המוצב האיראני ומכניעים את ההתנגדות "הנחת הזקן שקע רגע של שביעות רצון עצמית. אלוהים, הוא חשב, כל שנות התכנון, כמה שנים? ארבעים? תכנון תמרונים, פשיטות, קרבות, מערכות. עכשיו סוף-סוף התנהל מבצע כמעט מושלם. לפחות, עד כה. נראה שתמיד משהו השתבש אחרי חילופי הירי הראשונים, ועל פי רוב הסתיים בכך שכל נחת אלתר עם האנשים שלשמאלו ולימינו" (עמוד 156). אלא שאז הכל משתבש, וקווין נדרש למפגן גבורה נדיר על מנת להשלים את המשימה ולחלץ את הכוח.

משם, קצרה הדרך עבור הנחת המעוטר לפוליטיקה. מושל קולורדו מתמודד על הנשיאות אולם אז צץ סוד נורא שיכול לסכן את הכל? היתכן שאו'קונל הוא למעשה בנם של ניצולי שואה יהודיים מאירופה?

לכאורה, יש כאן הכל לסדרת דרמה נוסח "הבית הלבן" פוגש את "מזכירת המדינה". מה גם שיוריס הוא סופר משובח שאת ספרו הראשון, "זעקת הקרב" אודות נחתים בקרבות בזירת האוקיינוס השקט (שהתבסס על זיכרונותיו כנחת באותה חטיבה שתיאר בספר, שלחם באותם קרבות) אהבתי מאוד. אבל גם ללא התרגום הגרוע, מדובר בספר פשוט רע. מיותר.

» ביקורות נוספות של פרל
» ביקורות נוספות על הליברל האחרון