ביקורת ספרותית על ארי ודנטה מגלים את סודות היקום מאת בנג'ימן אלירה סאיינז

---

ארי הוא הגרסה האפלה שלי. לא, סתם אני צוחקת.
אין בי צד אפל. אני כולי דנטה אחד גדול.
אני אעשה מן אמ;לק כזה ואגיד מההתחלה שהספר מומלץ לאלה שלא ירצו לקרוא את הביקורת הזו.
לא שיש לי בעיה עם זה שלא תקראו, כי הביקורת הזו היא ספציפית יותר לעצמי.
אני אוהבת לשחות. אהבתי לפחות, עד שלב מסוים. ומי שהגיע עד לפה בטח חושב "מה את קשורה עכשיו? אנחנו רוצים המלצה!"
ואז אני אגיד לכם לא להתעצבן, כי זו חלק מההמלצה שלי. ותלכו בעצבים, כי אני מושכת את הזמן עוד יותר.
ארי הוא ארי. דנטה הוא דנטה.
הם נפגשו בבריכה, דנטה לימד את ארי לשחות.
אני מאמינה בגורל? אולי.
אני בעד להאמין במשהו אם הוא נותן משמעות לקיום שלכם.
השחייה זה מה שקישר בינהם, גם אם בדיעבד בטוח שארי הביט לתוך עיניו של דנטה ולא יכול היה לעמוד בזה והרגיש תחושת---
כן, זה לא קרה. רוצים ספוילר? זה יקרה. או שלא. זה באמת לא הפואנטה של הסיפור.
הפואנטה היא מה שאנשים יכולים להיות אחד בשביל השני. ארי הוא ארי בשביל דנטה, ודנטה הוא דנטה בשביל ארי.
הספר גרם לי לרצות לחזור לשחות, וליצור לי את הגורל של עצמי. ואולי למצוא את הדנטה שישלים אותי.

» ביקורות נוספות של Julia.com
» ביקורות נוספות על ארי ודנטה מגלים את סודות היקום