ביקורת ספרותית על המנהרה - הספריה החדשה # מאת אברהם ב. יהושע
הביקורת נכתבה ביום שישי, 12 באוקטובר, 2018
ע"י דרור




בחודשים האחרונים אני בתקופת קריאה לא נגמרת. בדומה לצורך הנדרש לגופך, אני פותח ספר מסיים או סוגר אותו בלי שנייה של כאב לב או התנצלות ואז פותח אחר. יש תקופות לא מעטות בחיי שאני לא קורא כלל אלה רק כותב ויש תקופות שהכתיבה והקריאה מגיעות יחד. אבל בחודשים האחרונים אני כמעט לא כותב אלה רק קורא. זה בסדר מבחינתי הגוף והנשמה לבסוף מתאזנים. בתקופה זו ואני מנסה לאסוף כמה שיותר ספרים לנשמתי וליבי.
א.ב יהושע ואני אלה יחסים ארוכי טווח. נראה לי שהוא בכלל מקיים יחסים ארוכי טווח עם רוב הקוראים. לפעמים היחסים הם סיפור אהבה משיכה ולעיתים עייפות החומר.
ספריו "מולכו", "ומר מאני "הם בעיני מפסגת הספרות הישראלית. ספרים שבכל קטגוריה שאני מודד אצלי מתכנסים לספרים מופתיים. בספרים אלה יהושע המשובח מייצר דמויות שכרוכים בעטיפות רבות שלאורך הספר הכותב מקלף את עולמן למול הקורא המשתאה והספרים אלה הם מחוזות שלמים. עם השנים קראתי עוד כמה ספרים של אדון יהושע "מסע לתום האלף הנהדר ושליחותו של הממונה על משאבי האנוש" שהיה יופי. ואז נוצר משבר ביחסים. פשוט לא בא לי עליו, או שכנראה איבדתי עניין. קראתי אולי עוד ספר או שנים שלו "השיבה להודו ואש ידידותית" שאני זוכר. ונגמר.
עכשיו אני רוצה לספר לכם על סופר אחר שבעיני סופר ישראלי אדיר, אנושי ויפה לב. סמי מיכאל הגדול שהוא הסופר הישראלי שאני הכי אוהב. וסמי הנפלא כתב ספרים אדירים שקראתי פעמים רבות וכל ספר היה מופת כתיבה של חוויה רגשית, צבעוניות, עדינה ורגישה. ועם זאת ספריו האחרונים היו בעני מיותרים ולא מוצלחים .
אחרי כל ההקדמה הזאת אני רוצה לספר על הספר החדש של יהושע "המנהרה".
אז כמו סמי מיכאל הגדול הייתי משוכנע שלפעמים אולי סופר צריך להרפות מהכתיבה ולאפשר לדור סופרים חדש לכתוב עולם ספרותי ישראלי מעודכן. ובאמת בצורה מאכזבת זאת גם התחיל הספר. הוא היה כתוב מעט שונה. אולי אפילו בשפה שאני כבר הרבה זמן לא קראתי. אני מאמין בכתיבה נוכחית ועדכנית. באיטיות נשביתי בקסם הספר. בלוריא הגיבור שחדר לבי באופיו המנוכר שהתנדף לאורך עמודי הספר, בשיטיון שנתפזר במוחו והפך את נשמתו לחדשה מפוזרת ומלאת אור.
ספר הנכתב על ידי סופר שבהחלט הוא אחד מעמודי התווך של הספרות הישראלית. ספר בודד ורב ממדים, אפוף חמלה. כמו שאמרתי מודה שבהתחלה באמת נאבקתי עם עצמי האם לסגור את הספר ולהמשיך הלאה אבל כמו שצינתי הסבלנות השתלמה. ספר שבאופן מרתק דורש סוג של מחווה לסופר ולגיבור. בהחלט ספר נוכח וטוב.
9 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
רץ (לפני 5 ימים)
תמשיך לכתוב באהבה רבה על סופרים ישראלים, זה לא מובן מאליו.
סקאוט (לפני 6 ימים)
כתבת יופי. הפסקה הראשונה המתארת את משברי הכתיבה והקריאה מוכרים לי היטב. אחד הדברים שלמדתי הוא שאסור להפציר בעצמך לקרוא או לכתוב. אדם שהכתיבה והקריאה הם חלק ממנו בסוף יזדקק להם באופן עצמאי. זה כמו אוויר לנשימה.

תודה על הביקורת. את סמי מיכאל טרם קראתי אבל ספרו "פחונים וחלומות" זה ספר שאני רוצה לקרוא.
מחשבות (לפני 6 ימים)
יפה. אם אתה כבר מדבר על סמי מיכאל, הוא לא כותב אחיד. אלי עמיר עדיף.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ