ביקורת ספרותית על אשמת הכוכבים מאת ג'ון גרין
ספר לא משהו דירוג של שני כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 18 באוגוסט, 2018
ע"י cause she's dead


הרבה קשקושים של המחבר ופילוסופיה בגרוש. הייזל חושבת שהיא טובה יותר מכולם וחכמה יותר מכולם. היא צינית לגבי כל דבר כמעט. חסרת אמונה ("הלב המילולי של ישו"?) לא מאמינה בשום דבר. קשה להאמין שתהיה קיימת בחורה אמיתית כזאת. היא כל כך מפחדת מקלישאות עד שהיא הופכת בעצמה לקלישאה אחת גדולה ("האינסוף הקטן שלנו"??!! ) היא בטוחה שהיא יודעת יותר מכולם, שהיא לא נופלת בפח של קלישאות ואגדות, היא מכריחה את אמא שלה לומר "כשתמותי" במקום "אם תמותי" , מתקוממת על זה שביצים נחשבות דווקא לחלק מארוחת בוקר( מה נסגר??? את חולה בסרטן וזה מה שבראש שלך?) אבל איכשהו כן חושבת שאם הסופר של הרומן האהוב עליה לא כתב סוף לרומן, בכל זאת מגיע לה ורק לה לשמוע מפיו את הסוף שלו. הסופר מפגיש אותה עם המציאות ("הרעיון הילדותי הזה... מגוחך." ) אבל היא לא מסוגלת להבין ולקבל את זה. היא כל כך פחדה להיות שבויה באגדות נאיביות עד שעטפה את עצמה באמירות ציניות אבל בסופו של דבר היא נמצאת עמוק בתוך החלום הנאיבי והטיפשי ביותר. היא גם נורא קרה ומחושבת. ריקה מבפנים וחסרת רגשות. סיפור האהבה הרגיש לא אמיתי. לא מפתיע שהבחור שהיא מאוהבת בו הוא אותו דבר בדיוק כמוה ("יום התהיות הפילוסופיות אגב זריקות חופשיות לסל"??? )די ברור שהמחבר השתמש בכל הזבל "הפילוסופי" הזה כדי למלא חורים בעלילה. למעשה הוא לוקח שניים שלושה רעיונות קטנים וזורק אותם לתוך מכל דבק ענק של "פילוסופיה" וציניות עד בלי די, מערבב ומגיש לנו לבלוע הכל. בתיאבון.
7 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
גריפין (לפני 3 חודשים)
קראתי את הסקירה שלך בחיוך ענק, למרות שלא התחברתי לאף מילה שלך, פשוט גאוני. כתבת נפלא. הרבה זמן לא השתעשעתי ונהנתי ככה מביקורת, סחטיין!
קראתי את הספר מזמן. הוא נדיר בעיני, כתוב מרתק ומלא בפילוסופיות חזקות.. משאיר אחריו נושא רגיש וחשוב ומצליח להעביר את המסר שלו בלי יותר מידי דיכאון. אבל על טעם וריח..





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ