ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 3 ביוני, 2018
ע"י אנה
ע"י אנה
צוהריים, למוחרת, אימא, לעיתים. מודה ומתוודה שזו לי פעם ראשונה שאני קוראת ספר מאז התקבלו חוקי האקדמיה החדשים, אפילו הוורד עוד לא קיבל אותם לחיקו ומסמן את המילים בקווקוו אדום. אנשים רבים לא מסכימים עם התקן החדש, ואני נמנית ביניהם, לכן ההתחלה הייתה קרירה, קצת קשה אפילו. אבל אחרי שהתגברתי על המשוכה הזו, כלומר – התעלמתי לחלוטין מהדעות שלי, וקיבלתי את זה כעובדה מוגמרת – הרגשתי איך הסיפור והתיאורים בו שואבים אותי עמוק למציאות אחרת.
הומס ניחנת ברגישות יתרה לפרטים. כבר בעמוד 17 צחקתי בקול (“בתור אישה ממוצא סיני היא מפתיעה בחוסר הבררנות שלה באוכל סיני”), ובעמוד 28 מצאתי את עצמי צוחקת שוב (“אני מכניס לכיס את הפלאפון שלה ובאופן בלתי מוסבר גם שפתון”) – למעשה, ספרתי – ובממוצע כל עשרה דפים יש בדיחה מוצלחת עד כדי גיחוך. האבסורדיות של החיים מצטיירת בצורה מדויקת ויפיפייה בידי האמן המנוסות של הומס, ונראה כי אין פרט שחומק מעיניה בדרכה לבדר ולשעשע אותנו הקוראים, גם אם בדרך מעט מזעזעת לפרקים.
מחשבות רבות חולפות בראשי במהלך הקריאה וגם לאחריה, בהפוגות הבישול והמקלחת. פה טמון הקסם של הספר- הומס נוגעת בנושאים רבים שאין מרבים לדבר עליהם. נראה שאין משהו שמפחיד אותה להגיד. למשל, חוסר רצון להביא ילדים. רצון לרצוח את קרובי משפחתך. בגידות. פרידות. פורנו. יהדות בעולם המודרני. אתרי הכרויות. איך משתמשים בטמפון בפעם הראשונה.
מקריות ושבריריות החיים נמצאים בכל דף ודף, במערכות היחסים ההזויות שהארי יוצר לעצמו. האנשים בספר יוצאים ונכנסים מחייו ללא שום אזהרה. הדיאלוגים תלושים מהמציאות. האומללות וחוסר האונים שהארי מרגיש בבית החולים בדפים הראשונים. אני לא הייתי מרגישה ככה, חשבתי לעצמי, לי יש ניסיון גדול יותר עם מקרי חירום ובתי חולים, לי יש רשימה מסודרת של דברים לעשות ואנשים לעדכן כשמשהו כזה קורה. האמנם? מפקפקת בעצמי פתאום.
נהניתי מהספר ובענק, הומס לחלוטין כבשה אותי. אני ממש רוצה לקרוא עוד דברים שלה. ממליצה בחום!
3 קוראים אהבו את הביקורת
3 הקוראים שאהבו את הביקורת
