אתחיל בעמוד האחורי: " נדמה לנו שהמוח משרת אותנו, אבל האמת היא שאנו נשלטים בידי תהליכים במוחנו..."
מי שקורא חלק זה ואת כותרות חלק מהפרקים ותתי הפרקים, נוטה לחשוב כי אנחנו מריונטות של מוחנו.
הספר גדוש תיאורים של מנגנוני הפעלה פיסיולוגיים שהמוח שותף בהם. אבל בשום מקום לא כתוב כי יש מצבים שהמוח ביוזמתו, מחליט לעשות מעשה, ואז כמובן , לנו (מי זה לנו?) , אין אחריות.
כלומר הכותרות והמשתמע מהן , אינו תמיד נכון בעליל.
מה נשאר? לקרוא את הספר כהעמקה בפיזיולוגיה של הגוף כשהמוח הוא שותף פעיל.
עוד אזהרה.
במאמר בעיתון הארץ לפני כחודש, התראיין חוקר מוח שטען כי בעתיד הלא רחוק הבעיות יפתרו על ידי הכימיה של המוח.
דהיינו: קמת בבוקר ואין לך חשק ללכת לעבודה, לא תקח .. כמאמר הבדיחה.. מבחנה לבדיקת שתן / או דם ותחזור לישון, אלא כדורון קטן, שיסדר לך את המוח בכיוון הרצוי : או שיבטל את רצונך להתבטל , או שיעזור לך למצוא את התירוצים הנכונים לבוס.
אני כבר מסייג את התרשמותי מהמאמר , כי הוא עבר סינון של עיתונאי, וזה כשלעצמו דורש טיפול מוח מיוחד במינו.
ועכשיו לתוכן הספר.
ובכן, כמו שאנו, בני האדם חוקרים את סביבותינו, הן בצורה מובנית - מדעית, או מהתבוננות,הרי אנו מרחיבים את אופקינו, הן כפרטים והן כקבוצות, ( משפחה, עם וכלל האנושות).
הדבר שצריך להזהר ממנו מאוד הוא להיסמך על התובנה והגילוי החדש כחזות הכל, אלא להזהר ולסייג את המסקנות.
הספר הזה מביא גילויים בחקר המוח, אולם כמעט, אינו מסייג אותם.
יש בספר הרבה חידושים,כמו העבודה המשותפת של התינוק והאם בתהליך הלידה.
לקראת הלידה , גוף האם מצמצם את כמות הסוכר לתינוק וגורם לו מצב של דחק. כתוצאה מכך התינוק מפריש הורמון (אוסיטונין) שבהשפעתו, צירי הלידה מתחזקים. יש בפרק זה תיאור מרתק של תהליך הלידה, ממבט- תינוק- אם.
אין בפרק זה כל הסבר מהוא המנגנון שבו האם מתחילה לשנות את הרכב המזון לעובר כהכנה ללידה. האם זה לא קשור למוחה של האם?.
בעיה אחרת בספר היא העירבוביה בין תהליכים רגילים, לחריגים כמו אוטיזם ועוד.
העירבוב הזה אינו נותן פרופורציה לקריאה, ויוצר "עיוות של תמונת הפעילות". אולי היה רצוי קודם לקבל את מה שנקרא "הנורמה" ואחר כך את השונה.
ממליץ לעיין בספר ולקרוא את הנושאים המענינים , איש ואישה על פי מוחם.
