המחקר הטוב ביותר שנכתב עד כה על מלחמת יום הכיפורים. מעמיק ונוקב, רחב היקף ובכל זאת פרטני. מי היה מאמין שאחרי הסכם השלום אף אחד לא יחשוב לנסוע למצרים לגבות עדויות על הצד השני של הסיפור?

אני עשיתי שמיניות באוויר בשביל להשיג את הספר הזה בלי לקנות אותו. לא רציתי שבשום מקום אברהם בורג יקבל תמלוגים או יחשוב שהספר הזה מצליח בגלל שאנשים קונים אותו.
אחרי שכל זה נאמר- הספר טוב!

כל פעם שאני קורא פרק זה עושה לי עור ברווז לשמוע את מה שהפוסט-ציוני הזה צועק מתוך הדפים אבל הטענה שלו בהחלט מעניינת, ורק בגלל זה לספר יש זכות קיום. ועוד איך יש לו זכות.

בשיחותיו על "התלות הציונית בתודעת השואה" מחלק בורג את הספר- לא בצורה הכי מסודרת- בין סיפורים אישיים על אבא שלו לבין מסקנות ותובנות אישיות שלו מן הסיפורים האלו על מהות החיים בישראל.היופי הוא שהסיפורים שלו על אביו נכתבים עם כל כך הרבה רגש ובצורה כל כך יפה שאי אפשר לא לאהוב את הספר. מה עוד שבכך שבורג מביא את המציאות שגרמה לו להגיע למסקנותיו הוא גם נותן זמן לקורא לגבש דיעה משל עצמו. להסכים או לא להסכים אחר כך, זה כבר שיקול עצמי שלך.

במילותיהם של האחים כהן
לקרוא ולשרוף

לצערי אין באמת קשר בין כותרת הספר- מנהיגות בדרכי נועם- לתוכן.הספר הוא בעצם השתפכות אחת ארוכה של פעיל בה הוא מתאר איזה מפקד מצויין הוא היה.
אני שמתי עליו יד עוד כשהייתי בבה"ד 1, כך שאני עוד יכול להצדיק איכשהו את החיפוש שלי אחרי דרכי מנהיגות, אבל לקורא הממוצע בחוץ אני אומר- זה בסדר אפשר גם בלי.

מנהיגות אי אפשר ללמד, וגם הספר הזה לא מצליח להוכיח אחרת, אבל כן אפשר להוציא ממנו משהו אם רוצים. יש כאן תיאורים נפלאים של פעילויות מטות הפיקוד בצהל עוד לפני מלחמת ששת הימים, ועוד מנקודת מבט אישית. גם הסיפורים עצמם די טובים.
במילים אחרות, ספר נחמד, סיפורים מעניינים, הקשר בינו לבין מנהיגות קלוש, אבל תהנו.